פסיכולוגיה קלינית כן או לא

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה בשנה ג'. אמנם עוד הדרך ארוכה, אך אני מתקרבת לבחירה האם להמשיך ללמוד פסיכולוגיה קלינית בתואר שני או לא. ההתלבטות העיקרית נוגעת להשפעה על החיים האישיים שלי. אני עכשיו עובדת במחלקה פסיכיאטרית ואני מרגישה כיצד העבודה משפיעה עליי. אני מנתחת ומאבחנת את הקרובים לי, בעיקר את בן זוגי (בלי שאני שמה לב!), לפעמים אני רואה כיצד ההפרעות שאני פוגשת בעבודה מעוררות בי נושאים לא פתורים בי ואני מרגישה שכל דרך החשיבה שלי על אנשים ומצבים משתנה. כמו כן, יש לי חברה שאימה היא מטפלת. הן ביחסים טובים מאוד, אבל היא אמרה שלגדול עם אמא מטפלת זה מאוד קשה והיא הרגישה שכל הזמן בוחנים ומנתחים אותה (דבר שגם אני מרגישה שאני עושה יותר ויותר). ברור לי שלא תוכל לומר לי מה לעשות, אבל גם חשוב לי לשמוע את דעתך בנושא, אולי גם מנסיון אישי שלך ומחברייך למקצוע. תודה רבה.

נטלי שלום אני לא חושב שיש תשובה חד משמעית לשאלותיך. הייתי מנסה לברר איתך מה מושך אותך לפסיכולוגיה קלינית מלכתחילה. אין ספק שזה מקצוע שיש בו מעורבות רגשית, והמצאות במחלקה פסיכיאטרית מביאה פעמים רבות לקצה את החוויה הזו. המודעות העצמית הופכת אולי לאורח חיים. את מגלה דרך עבודת השדה תופעות שונות שהן חלק מהעבודה הקלינית. פסיכולוגים קליניים מורגלים משלב די מוקדם של ההכשרה לנסות לפתח מודעות לתהליכים שמתרחשים תוך כדי העבודה, גם אם מדובר בתהליכים אישיים. אני לא חושב שזה מפתיע שאת נתקלת בנושאים לא פתורים בך תוך כדי ההתנסות החשובה שיש לך. השאלה בעיני אינה האם את צריכה להפסיק לנתח את עצמך והסביבה אלא כיצד את מתמודדת עם התכנים שעולים. יש חשיבות רבה לעבור טיפול פסיכולוגי בעצמך כחלק מתהליך ההכשרה כדי להיות יותר מודעת לאותם מקומות שאת פוגשת בדרך. אני מתאר לעצמי שכל הסוגיות שאיתן את מתלבטת יכולות לשמש גם חומר גלם משמעותי בתוך הטיפול. ההחלטה האם לפנות לנתיב קליני או לא צריכה להגיע מתוך הבנה של מה מושך אותך במקצוע ומהם החלקים המודעים והלא מודעים שמשתלבים עם משיכה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואולי את צריכה לבדוק אם יש נתיבים אחרים בפסיכולוגיה-לא קליניים-שאיתם תרגישי יותר טוב בחוויה האישית שלך.