המשך שאלה

בהמשך לשאלתי, סרבתי לחשוב על קבלת טיפול מ-2 סיבות: א. האמנתי וקיויתי שהזמן והמסגרות השונות בחיים יאפשרו לי להשתנות. ב. היה לי קשה לקבל את העובדה שאנשים יטפלו בי בכל צורה שהיא. בתודה, א.ק.

א.ק. שלום ההמנעות מטיפול אינה משפרת את מצבך אלא מחמירה אותו. דברים שהיה אולי פשוט יותר לגעת בהם לפני כמה שנים נעשים יותר ויותר מקובעים וסבוכים. תצטרך להתמודד עם המחשבה שיטפלו בך, אולי זה אפילו יעזור לך ליצור אינטראקציה חברתית בהמשך. הזמן לא עושה את שלו, ואולי להיפך, גורם לכל שהדברים יחמירו. הבעיה אינה רק הפוביה החברתית אלא העובדה שבודדת את עצמך ולמעשה אין לך כמעט תחומי עניין שכוללים מעורבות חברתית. יש כאן הרגל שאותו חשוב לשנות. במידה ויש לך את כוחות הנפש והמוטיבציה לשינוי כדאי להחליט שכעת הזמן לפנות לטיפול ולקבל תמיכה חברתית. זה יכול להיעשות בכמה מסגרות במקביל. מצד אחד להתקשר לאיש מקצוע מיומן בתחום הפסיכולוגיה. מצד שני להתחיל ולהשתלב במסגרות חברתיות שונות כדי לרכוש מיומנויות לקשר בינאישי. אלו יכולות להיות מסגרות טיפוליות פורמליות או מסגרות של תמיכה וקבוצות שיוצרות הזדמנויות להכיר אנשים ולשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן