שאלה דחופה לגבי ילדה בת שנתים וחצי

אני אמא לילדה בת שנתייים וחצי וכעת אני בהריון בחודש שישי ומצפה לעוד בת. הבעיה שלי התחילה עוד הרבה לפני שהילדה ידעה שאני בהריון (לפני שיצאה בטן) : לילדה יש תופעה של "רק אמא" ! כל פעולה ביום ובלילה היא רוצה אתי בלבד ולא עם אבא - כולל: לאכול, להתלבש, להתקלח, ללכת לגן...הכל !! וזה מאד קשה לי (גם פיזית היא כבר 13 ק"ג ולהרים אותה זה די קשה). למותר לציין כי בעלי הוא בעל ואבא מדהים (אין הרבה כאלו..) ורוצה מאד לעזור לי כי רואה שאני לא מרגישה הכי טוב בהריון, אבל היא לא מאפשרת לו... אם אני לא באה והוא בא אז היא צורחת ובוכה ונורא קשה להרגיע אותה...היא גם אומרת לו כל הזמן "אני לא מדברת אתך אבא...אני רוצה רק את אמא...רק עם אמא..." אני חייבת להוסיף לעובדות המתוארות לעיל שהילדה אוהבת מאד את אבא שלה, אבל לאחרונה יצא לו לטוס הרבה לחו"ל מטעמי עבודה והיא מאד התגעגעה אליו כשהוא לא היה...אם כי כשהוא חזר לקח לה יום אחד ושוב היא חזרה לתופעת ה"רק אמא"... שאלתי - האם זה קשור לכך שהיא מרגישה זאבא "נעלם" לה כל פעם ואמא מקנה הרבה יותר תחושת בטחון (אני לא "עזבתי" אותה אפילו ליום אחד עד היום...) ? מה ניתן לעשות ? (במיוחד לאור העובדה שעוד מעט אצטרך "להתחלק" בין שתי בנות ??? בבקשה עזור לי.... תודה מראש

אסנת שלום בגיל שנתיים וחצי התופעות שאת מתארת נפוצות גם ללא ההריון. אין ספק שההריון עשוי להגביר את החרדה, ואין צורך בעדות הפיזית של הבטן, עצם העובדה שאת ידעת על ההריון בודאי הקרינה החוצה משהו לילדה. אני לא חושב שאת צריכה לעשות משהו חריג ממה שאת עושה כיום. ביטויי ההתנהגות של הילדה נובעים מחרדה ורצון עז בקשר ומגע. חשוב להמשיך ולתת לה את היחס האוהב, ובהחלט ניתן להציב גבולות. את לא צריכה להרים אותה ולהרגיש שאת עושה משהו אסור להריון. חלק משמעותי ממה שיקרה לך קשור ליכולתך להכיל את התסכול שלך עצמך ולא רק של הילדה, על כך שאין הורה "מושלם" ואי אפשר להעניק 100% תשומת לב לילדה. זו מציאות חיים שבסופו של דבר מועילה גם לילד עצמו שלומד להתמודד עם תסכולים וקשיים שנמצאים שם בחוץ. בתקופה הזו נסיעות אביה בוודאי לא קלות עבורה, היא עוסקת בשאלות של קביעות הקשר, אבל אם זו עבודתו וזו המציאות, אין מה לעשות. אמנם את זו שבהריון אבל כל המשפחה מצפה לשינוי שעומד להתחולל בבית. נסי לקבל תמיכה מבעלך, הורים וחברים הן בהתמודדות הפיזית מול הילדה והן בהתייעצות על האירועים שקורים בבית, ובסך הכל מאוד נורמטיביים ואופיינים לגיל ולתקופה הנוכחית. בברכה ד"ר אורן קפלן