פסיכולוגית לא אחראית?

שלום, אחותי בת השבע עשרה וחצי נמצאת מזה שנתיים (!) בטיפול פסיכולוגי פרטי. היא ילדה חכמה ורגילה (לפחות לדעתי) שהתחילה בגיל 14 לסחוב שוקולדים מחנויות. ההורים שלי הלכו איתה לפסיכולוגית במשך כחצי שנה כדי לפתור בעיה זו ואת בעיית ההשמנה שלה. לאחר מכן היא המשיכה אצל פסיכולוגית פרטית כבר שנה וחצי, מדי שבוע. היא נראית לי כמו כל מתבגרת טיפוסית (רגזנית, נוטה למצבי רוח וכולי). אגב, אני אחותה בת ה23. היא לא שיפרה דבר בהתנהגותה מאז, לא נעשתה מאושרת (זאת אני יודעת משיחות איתה) לא נעשתה שקדנית יותר בלימודים ולמרות כישרונה הרב היא לא לומדת ומתבטלת רוב הזמן. בעצת הפסיכולוגית היא מקבלת מזה חודשים רבים דמי כיס מדי חודש של 500 שקלים. בנוסף הטיפול עולה 350 שקלים לפגישה. זאת ועוד, לפני מספר חודשים גיליתי כי אחותי מעשנת. אחרי שיחה איתי היא הפסיקה. לפני כשבועיים תפסתי אותה מעשנת מריחואנה בחדרה. בעת שההורים היו בבית. דיברתי איתה. מסתבר שהפסיכולוגית יודעת, מתנגדת אבל נותנת לה את הזמן שלה. אני נזעמת. היא לפני שירות צבאי וככה הפסיכולוגית נותנת לה להתדרדר??? האם מותר לה לא לידע את ההורים (אחותי קטינה), אפילו שעתידה של אחותי בסכנה? איזו מין פסיכולוגית זו???

י. שלום אפשר לראות מדבריך עד כמה את דואגת לאחותך וחוששת מהתדרדרותה. זה בפני עצמו מאוד חשוב כי גם אם לא היתה לך כל תלונה לפסיכולוגית, חשובה מאוד התמיכה הסביבתית ובמיוחד של המשפחה הקרובה. נשמע שאחותך אינה מתבגרת טיפוסית, למרות שמאוד היית רוצה שכך היא תהיה. נשמע שיש לה נטיות מרדניות ומצבי רוח שהם יותר מאשר מרד נעורים קלסי. במצב הזה יתכן מאוד שהקפדה רבה יותר מצד הפסיכולוגית, לדוגמא, לדבר עם הוריך על העישון, תגרום לאובדן מוחלט של האמון וסיום הטיפול. יתכן שבמצבה של אחותך שמירת האמון עם הפסיכולוגית ובעזרתו שמירה על הטיפול היא במקום ראשון, לפני הקפדה על נושאים חשובים אחרים. יש לי הרגשה שאין לך מידע מספיק לבדיקת מערכת השיקולים של הפסיכולוגית, למרות שכמו בכל מקצוע יש גם אפשרות שהפסיכולוגית שוגה בהחלטותיה או שיקוליה. אני מציע לנהוג בעדינות בנושא כי את בקלות יכולה גם לגרום נזק לאחותך בהמרדתה נגד הטיפול. כדאי שתהיי בטוחה בכך שהטיפול מזיק או לא עוזר לה לפני שאת משכנעת אותה בכך. במידה ויש לך מידע מספיק בנושא, בהחלט יש מקום לשוחח עם אחותך ולבדוק האם הטיפול הנוכחי מתאים לה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דיברתי עם אחותי מספר פעמים. איני יודעת. היא אכן מרדנית יותר מכולנו אך איני רואה איך אחותי מקבלת משהו מהטיפול. היא נשארה לא אחראית, עצלה ומרוכזת בעצמה ובטובתה בלבד. במקום לדבר עם חברות, לנסות להיפתח לבני המין השני וליצור קשרים, היא שוקעת בתלות בפסיכולוגית שלה שמהווה את חברת נפשה לה היא יכולה לספר הכל. יש לי חשש שמדובר כאן בפיתוח תלות של ממש. מדובר בבחורה בת 17.5. מדוע הטיפול לוקח כל כך הרבה זמן? מדוע אין כל תוצאה? מדוע היא רק מתדרדרת? נראה שההורים שלי פוטרים את עצמם מלהתעניין באחותי ובמה שמציק לה ע"י זה ש"יש לה פסיכולוגית". הם מרגישים שאין צורך שהם יתעניינו או ידברו איתה בשל כך. ההורים שלי בני 50 פלוס ובאמת שאין להם כח אליה. זה ברור מאוד מהתנהגותם ומתגובותיהם. . אז נח להם לפטור עצמם בכך שלפחות הם מספקים לה פסיכולוגית. האם זה הפתרון? האם לא כדאי שהיא תנסה להתמודד בעצמה קצת? סה"כ מדובר בבחורה שיש לה כל התנאים להיות מאושרת אם רק תנסה ותעז- יפה, חכמה, מוכשרת בתחומים רבים... תודה.