קושי מנטלי בגידול ילדים

שלום ד"ר אורן קפלן. יש לי בעיה שמאד מטרידה אותי. אני בת 31 גרושה ואמא לשתי בנות בנות 9 ו-6. הבעייה שלי היא שהתחתנתי מאוד צעירה -בת 21 ובגיל 27 כבר הייתי גרושה . אני עובדת בעבודה מאוד מכובדת ,מפרנסת בכבוד את עצמי ואת הבנות,מחזירה משכנתא לבדי,דואגת מבחינה חומרית (ואני בכוונה מציינת חומרית)לבנות. אינני מחסירה מהן דבר - תמיד הבגדים הכי יפים,החוגים הכי טובים הבלויים הכי טובים שיש ולו רק בגלל הסיבה שלא ירגישו שונות מכיוון שהן בנות להורים גרושים. יש לציין שגם היחסים אם האב נפלאים והן רואות אותו המון . בקיצור הילדות מורעפות באהבה משני הכוונים. הבעייה שלי היא שעד לפני שנה בערך הייתי מאוד חזקה נפשית ,התמודדתי עם הכל אבל היום פשוט התמוטטתי - אין לי סבלנות לבנות, אין לי כוחות נפש ואנרגיות להשקיע בחינוך המנטלי - סתם לדוגמא - לקרוא להן ספור או להשקיע "זמן איכות" מה שנקרא... מהרגע שאני חוזרת מהעבודה - בערך ב17:00 אני כל הזמן לחוצה - לחוצה להספיק לבשל להן ארוחת ערב,לחוצה להספיק לקלח אותן,לחוצה שהכל ידפוק כמו שעון והן תהינה במיטות בשעה 21:00 לכל היותר,לחוצה לבדוק את השעורים של הגדולה ,לחוצה שהביית יהיה נקי ומצוחצח,לחוצה שלא יחסר אוכל ועוד ועוד ועוד,,, אני כל הזמן מוצאת את עצמי עצבנית ,צורחת עליהן ללא כל סיבה (הן מאוד תובעניות וזה פשוט מתיש אותי),הגעתי למצב - וזה מה שהכי מטריד אותי ואני חשה רגשי אשמה נוראיים שאני פשוט רואה בהן מטרד (אוי ואבוי לי על המחשבה הזו) אני כל הזמן חושבת רק על הרגע שהיום ייגמר והן יהיו במיטה ואני אתפנה קצת לעצמי. יש לציין שאין לי עזרה מאף אחד - לא מהוריי ,לא מחברות , ולא משום גורם,,, לפעמים אני פוחדת מהמחשבה שאני לא אוהבת אותן מספיק אם אני חושבת דברים כאלו ואני פשוט נחרדת מהרעיון,,, אני מחכה בכיליון עיניים לרגע שהן תגדלנה ותהינה קצת יותר עצמאיות וקצת פחות תלותיות , אין לי פשוט סבלנות אליהן בגלל כל בעיות הקיום היומיומיות האחרות. במקום להנות מהן אני פשוט כל הזמן מקטרת שקשה לי מנטלית וגם כמובן נפשית ופיסית. אני יודעת שהכי פשוט להפנות אותי לפסיכולוג אבל אני באמת מבקשת הכוונה ואני רוצה לדעת אם מה שאני מרגישה הוא נורמלי ? סליחה על האריכות ותודה על תשובתך . עירית

היי עירית, תנסי ב: http://msn.tapuz.co.il/chat/ForumMsn.asp?id=200 חוץ מזה, כדאי לנסות לקחת עוזרת לבית. עדי

עירית שלום המצב שאת מתארת אינו חריג, אבל אני לא בטוח שזה ינחם אותך. נשמע שאיכות החיים שלך נפגעת כיום וחוסר הסבלנות שלך כלפי הילדות מבטאת תחושת אי שקט פנימית שקשורה גם אליהן, אך בוודאי גם לדברים נוספים. השאלה המרכזית היא כיצד את משנה את המצב, ולצורך זה צריך לנסות ולהבין קודם כל את הבעיה. האם יש עליך יותר מדי לחץ, האם חסרה לך תמיכה, האם זה קשור לזוגיות, אולי אפילו לדברים שמחוץ לבית כגון עבודה וקשרים חברתיים. פניה לטיפול פסיכולוגי היא דרך לבחון את הדברים הללו, אבל יש גם דרכים אחרות. הייתי מציע לך לשוחח עם האנשים שקרובים לך ולנסות להבין מה קורה ומה השתנה. חבל לחכות לכך שהילדות תגדלנה כדי למצוא שקט. אני לא בטוח שהשקט ימצא רק בחוץ עם ירידת עומס החובות. אולי מציאת השקט הפנימי כיום תשפר את איכות חייך ולא תצריך המתנה רבת שנים בתוך תסכול. בברכה ד"ר אורן קפלן

עירית, אני ילדה (כבר מתבגרת) שיש לה את הבגדים הכי יפים החוגים הכי טובים אבל זה לא שווה כלום כי מה שבלב שלי זה בור עמוק וחלל גדול של חוסר תשומת לב מאמא, שתמיד דאגה שהבית יהיה נקי והאוכל יהיה מוכן... חסר לי את השעות של סתם לשבת ולדבר עם אמא חסר לי את הרגעים שאמא קוראת לי סיפור שאמא הולכת איתי לסרט והכי חסר לי זה אמא רגועה שכיף לעשות איתה שטויות ולצחוק איתה. את חייבת להבדיל בין העיקר לטפל , עצרי רגע קחי פסק זמן וחשבי מה באמת חשוב, נכון לפעמים דינמיקה של היום יום שוחקת ולוקחת את הכוחות לדברים שבאמת חשובים, הבנות שלך לא יכולות להבין את זה ולא צריכות, מה שהם מקבלות זה אמא רק צועקת ולחוצה. כדי לך כן לדבר עם מישהו (פסיכולוג) כי לפעמים מישהו מהצד יכול להכניס אותך לפרופורציה ויכול להראות לך את הצד הטוב של כל דבר מה שאת בשחיקתך לא מסוגלת לראות כרגע, לסיכום הבנות שלך זקוקות לאהבה שלך ולאמא שמחייכת ומשדרת חיוך גדול וחיבוק חזק, את מחכה שהם יגדלו אך זכרי שאי אפשר להחזיר את הימים אחורה וכל הילדות של הבנות תשאר עם חלל כמו שלי ואי אפשר בשום גיל פשוט אי אפשר למלא את זה בחזרה. יפה שאת מודעת לכך שחל בך שינוי אך זה לא מספיק עליך לטפל בזה. אז קחי לך עוזרת שתנקה וקחי לפעמים את הבנות לאכול איתך ביחד בחוץ ולא לבשל.. וכו'...אפשר להשתנות רק צריך לרצות ולקבל עזרה נפשית המון הצלחה. תמיד אשמח לעזור