אגרסיות של ילד בן 6

בני בן ה-6, שחף, גדל לא אב או דמות אב (יש לי עוד ילד בן 18). מה שאומר שכל מערכת החינוך והתמיכה מוטלת על כתפיי. הוא ילד חברותי, שנון ומלא חיים. הבעייה הבולטת היא חוסר היכולת או הרצון שלו לשלוט בכעסיו. על כל סרוב שהוא מקבל, בכל נושא, הוא נוטה להגיב באלימות מילולית: מטומטמת, טיפשה, מכוערת וגם קללות עסיסיות וגם באלימות פיזית: מכות, בעיטות, והשתוללות. אני חייבת להגיד שאני לא "נשברת" ומחזקת את התופעה של "תשתולל ותקבל" - אבל הענין הזה מקשה עלי מאוד ודורש ממני שליטה אדירה! אלימות מכל סוג לא מקובלת עלי. הסברתי רבות לשחף על האפשרות להביע את כעסו בדרכים אחרות, כולל לכעוס בקול רב, להכות בכרית וכו'. אשמח לקבל עיצה כלשהי איך לפתור או להקל גם עלי וגם על שחף! תודה מראש.

מאירה שלום כשאחי היה בגיל הזה, גם הוא עבר את המשבר הנ"ל מאחר וההורים שלנו התגרשו והוא לא ידע היכן להוציא את כל הכעס והזעם שהיה בתוכו וזה התבטא באותם דברים שציינת. אימי רשמה אותו לחוג ג'ודו, שם היה לו מדריך מעולה שלימד אותם כיצד להתמודד עם הכעסים שלהם וכיצד לשלוט עליהם גם בצורה מילולית וגם בצורה פיסית (העניין היה לרשום את הילד לחוג כלשהו שיוציא ויפרוק שם את כל האנרגיה השלילית שמצטברת אצלו). במקביל היה גם טיפול פסיכולוגי שעזר מאוד. בהצלחה

מאירה שלום שתי הצעותיה של אורית מנסיונה האישי נראות לי מתאימות גם לבנך. אין ספק שטוב להציב גבולות ברורים ולעצור את פרץ האלימות. עם זאת, צריך לחשוב איך לעשות זאת כיוון שפעמים רבות במצבים כאלה ילדים בוחנים את תגובות הוריהם ומה שאת עוברת הוא חלק מהבדיקה. התוצאה המצופה גם על ידו היא גבולות ברורים מחד, אבל גם אמפתיה והבנה מאידך. זוהי משוואה מורכבת שאולי בלתי אפשרי לייצר אותה. לכן אני חושב שאת צריכה לחפש מטפל משפחתי או מטפל בילדים כדי קודם כל להתייעץ עימו בהרחבה תוך תיאור כל הסיפר המשפחתי. אני לא חושב שאפשר לתת באמת טיפים יעילים שגם יעבדו לבעיה שהיא למעשה לא משהו גרעיני ברור אלא תהליך של גדילה וצמיחה בתוך משפחה על הרקע האישי שלה. בברכה ד"ר אורן קפלן