שלום ! ברצוני לברר דבר מסויים...

1. שמי מיטל ואני בת 27. לפני כשלושה חודשים ילדתי(זהו ההריון הראשון שלי), וסבלתי מאוד כתוצאה מהתפרים שלאחר הלידה עד כדי כך שבמהלך החודש הראשון לא יכולתי ממש לתפקד ולטפל בתינוקת ואמא שלי טיפלה בה במהלך התקופה הזו(עשתה לה אמבטיות,האכילה אותה מבקבוק,החליפה לה,ואפילו ישנה איתה באותו החדר במהלך הלילה). כשהרגשתי יותר טוב נתקפתי בפחד נוראי מהאחריות הכבדה שנפלה בחלקי ולקח לי קצת זמן להתרגל לטיפול היומי הנדרש ממני כאמא לתינוקת שרק נולדה, ולכן גם במהלך החודש השני אמא שלי טיפלה בה. במהלך החודש האחרון התחלתי לטפל בה בצורה אינטנסיבית והתחלתי להתרגל אליה, לטיפול בה ולאחריות הכרוכה בכך. הבעיה היא שכשאני נמצאת איתה או מנסה לשחק איתה, להאכיל אותה וכו´... היא לא מראה סימני התלהבות ולפעמים אפילו בוכה ואז אמא שלי לוקחת אותה והיא נרגעת. גם לחייך אליי היא לא ממש מחייכת ולאמא שלי היא מחייכת כל הזמן. האם היא חושבת שאמא שלי היא אמא שלה? האם ישנה דרך לשנות את הדברים ולגרום לתינוקת שלי להיות יותר קרובה אליי? ברצוני רק לציין שאני, בעלי והתינוקת עדיין גרים עם ההורים שלי בבית (3 חודשים)ואנחנו נשהה שם עוד חודשיים. אודה לכם מאוד על תשובתכם המהירה !!!

מיטל שלום את ניכנסת כעת לעולם חדש שלא הכרת וההתחלה קשה לאמהות והורים רבים. כנראה שלך זה היה קשה במיוחד גם ברמה הפיזיולוגית. טוב שהיתה לך עזרה מאמך שיכלה לתמוך בך ובתינוקת שלך. אין טעם להיכנס כעת ללחץ. תני לזמן לעשות את שלו ולתינוקת ולך להתרגל אחת לשניה. סביר להניח שאם אמך טיפלה בתינוקת חודשיים התינוקת מגיבה אליה בצורה טובה, וזה מצויין. היא איננה יודעת מה זו אמא, אלו דברים שמגיעים בשלב הרבה יותר מאוחר. יתכן שאת מרגישה אשמה על הזמן שחלף ולכן את לחוצה יותר לזרז את היווצרות הקשר. קחי את הזמן, תהני ותנצלי את הזמן שיש לך עזרה ותמיכה בחודשיים הקרובים כדי להתקרב ולהתרגל לתפקיד החדש שיש לך בחיים. ככל שאת תהיי רגועה יותר כך ייטב הן לך והן לקשר שלך עם בתך. במידה ותרגישי קושי תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, לדוגמא למרפאה לאם ולתינוק במרפאה הפסיכולוגית בבי"ח איכילוב. בברכה ד"ר אורן קפלן