אולי לך הפתרונים?

שלום ד"ר קפלן, אני אדם נשוי, בסוף שנות החמישים לחייו. בזמנו העליתי כאן שאלה הנוגעת למציאת איזון בין דחפיי ההומוסקסואליים ובין הרצון לשמור על נישואיי הטובים. להזכירך, התחלתי אז טיפול אצל מטפל שאני מעריך מאוד ושיש לי בו אמון ובעזרתו מצאתי את שביל הזהב. לאחרונה בני התחתן בחו"ל והיה עיסוק רב סביב העניין. במקביל התפתחה אצלי מחלה פיזית מסוימת (סכרת והגדלת הערמונית) שגרמה לי כאבים עזים, אך כדי לא לקלקל את השמחה לבני משפחתי, שמרתי זאת מפניהם בסוד ואף לא הלכתי לטיפול. בדיעבד, הסתבר שעיכוב הטיפול היה עלול להחמיר את המצב מאוד ובוודאי האריך את ייסוריי. בשיחה שקיימתי עם הפסיכולוג שלי הוא העלה נקודה שמציקה לי מאוד ואינני מוצא לה פתרון והיא שלמעשה, גם לא העליתי את הנושא בפניו וניסה להבין מדוע. הוא העלה את האפשרות שמא גם בפניו אני רוצה להיראות חזק, אך הרגשתי, לפחות במודע, היא שאני נותן בו את מלוא האמון, סומך עליו ולא ברור לי ביני לבין עצמי מדוע הסתרתי את עניין המחלה מפניו עד שהמצב הפך להיות קשה מנשוא. אודה לך אם תחווה את דעתך בנושא. ברור לי, כמובן, שעליי לדון בכך עם המטפל האישי שלי ואמשיך לעשות זאת, אך אני קורא את הפורום שלך, מתרשם מאוד מתשובותיך וחשובה לי נקודת מבט של אדם מהצד. בתודה, אדם

אדם שלום אני לא חושב שזה קשור לפסיכולוג או למידת האמון שאתה נותן בו. הסתרת הדברים מהפסיכולוג שלך אולי יכולה לספר על מה אתה רוצה להסתיר מעצמך. להעלות את הנושא בטיפול כרוך גם בהתמודדות ועימות אישי שלך עם העניין לעומקו. אולי היה לך יותר נוח להשאיר את זה ברמת כותרת מאשר להבין את העניין לעומק, מה שהיה דורש ממך לנקוט פעולות שהיו יוצרים קונפליקט או עימות במקומות מהם העדפת להמנע מהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, תודה על תשובתך המהירה. מדהים. זה בדיוק מה שהפסיכולוג שלי אמר ואני לא מבין את זה. כנראה אני יותר מסובך ממה שאני חושב. אדם.