חרדה מטורפת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/11/2002 | 18:56 | מאת: ענת

לפני כשנה וחצי הייתי מצוברחת מהעבודה שבה עסקתי בשנה הזאת , גם אבא שלי לא עבד ולקחתי את זה מאוד קשה , כל יום הייתי בוכה על העבודה שלי ושלו והייתי בת 24.5 , עם השכלה גבוהה וחבר נהדר. יום אחד קמתי והכל בחיי נהרס. התבוננתי בבן זוג שלי שהייתי מטורפת עלוי ולא הבנתי מה אני מרגישה , הכל השתנה אצלי , לא רציתי לצאת מבית הוריי , רציתי למות. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם שום דבר , הייתי אמורה להתחתן עם בן זוגי אך את זה גם נאלצתי לבטל , לא הייתי מסוגלת לעזוב את מקום העבודה שהיה לי בו כלכך רע , משום שהייתי צריכה כסף ולא היה לי כח להתמודד עם מקום חדש . התחלתי לצרוך כדורים שעזרו במשך חודש עד ששוב נכנסתי לחרדות ולחצים . היום אני מנסה להתמודד עם כל יום בפני עצמו . אני בלי כדוריםכבר מספר חודשים {הם גם לא עזרו ממש} , אני לא רוצה ליטול כדורים , אני סובלת בין שבוע דיכאון וייאוש וחוסר תקווה לבין שבוןע שהוא קצת יותר נחמד ופחות מייאש. אני מנסה להיות כמה שיותר בחברת אנשים כי להיות לבד מאוד מאוד מדכא. אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני בין הייאוש הגדול לתקווה הקטנה . אני אשמח לקבל עצות.

18/11/2002 | 22:58 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענת שלום נשמע שעברת תקופה קשה. כדאי לצאת המצב צריך כוחות נפשיים והיערכות מחדש, אבל צריך גם ליווי מתאים. התרופות עשויות לעזור אולם לדעתי את צריכה גם ליווי פסיכולוגי מסודר וקבוע בחודשים הקרובים עד שדברים יתייצבו. טוב שאת מנסה להיות בחברת אנשים, חשוב להימצא במסגרת תמיכתית של קרובים וחברים ולא להישאר לבד. תמהיל נכון של טיפול פסיכולוגי, תרופתי והתארגנות בסביבה הקרובה שלך עשוי לשפר את המצב בעתיד הקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית