סיום טיפול שלא כדרך הטבע

אני מאד מבינה את התשובות של להמשיך הלאה לכתוב את הדברים ולזרוק וכו. אבל עמוק בפנים כפי שציינה טובי זה לא עובר. כל זיכרון מעלה כאב, ונטחן מחדש, ואם אני רוצה לסיים פרק זה בחיי , המטפלת היא היחידה שיכולה לעזור בזה. מלבד זאת, המטפלת הספציפית הנ"ל נחשבת לטובות במקצוע והמחשבה שעולה אם היא יכלה לפגוע בי בצורה כזאת אין בי שום רצון ויכולת לפנות למטפל אחר. הנזק הכי גדול של מצב זה הוא איבוד האמון בתחום. אין נזק חמור יותר מפגיעה של אדם שכביכול היה אמור לעזור למטופל.

מאי, גם המטפל הטוב בעולם יכול לטעות! אלא אם את מטופלת אצל משהו לא אנושי... (?) ככה שזו תהיה שגיאה להסיק מסקנות נמהרות על-סמך נסיון עם מטפלת אחת; מניסיון. אני מבינה את החוויה של משהו לא גמור. אי-אפשר "פשוט" להמשיך הלאה. אני חושבת שמגיע לך לסיים את הטיפול הזה בצורה נכונה ונאותה. חשבת על האפשרות של לכתוב לה מכתב ולשלוח לה אותו?

מאי שלום ככל שאת כותבת יותר נראה שאת רוצה וזקוקה לדיאלוג עם המטפלת שלך. נסי ליצור את הקשר בין אם בכתב או בטלפון וקבעי פגישה. אני מקווה שהדברים יסתדרו עבורך, גם אם ההחלטה תהיה לסיים את הקשר בסופו של דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן אני רוצה לציין שכבר חוויתי טיפולים כושלים בעבר. הייתי מטופלת אצל 5 פסיכולוגים. לכן חיפשתי מישהי טובה וחשבתי שכעת אני במקום הנכון אך התבדתי ולכן יש לי תחושה שהתחום הזה פרוץ ולפסיכולוגים יש את כל הזכות לעשות כרצונם. ותמיד למצוא צידוק שמדובר בטובת המטופל. כמו כן אני יצרתי קשר עם המטפלת , קשר טלפוני אך היא אינה מוכנה לנהל עימי שיחת הבהרה מפני שלטענתה מה שהיה בינינו לא היה טיפול ולכן אין טעם בשיחת סיכום. שיחת הבהרה אולי תיעשה באיזשהו שלב מאוחר יותר. נראה כאילו היא לקחה על עצמה להתעלל בי ולפגוע בי עד כמה שניתן. ולא ברור לי מהיכן נובע רוע לב כזה ולמה.