לא מצליחה לסלוח לעצמי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/01/2001 | 11:26 | מאת: עדי

לפני כשנה העיפו אותי מהאוניברסיטה בגלל שהעתקתי במבחן. המקרה הזה גרם לי להתמוטטות טוטלית ופחדתי במשך תקופה ארוכה להיות בקשר עם אנשים כי הרגשתי שאני לא שווה כלום.מה גם שלפני שהאוניברסיטה העיפה אותי המחלקה שבה למדתי דאגה להבהיר לי שאני אפס טוטלי. יותר מחצי שנה סבלתי מדיכאון וכיום אני כבר לא מדוכאת אבל עדיין לא מצליחה להרגיש טוב עם עצמי ועם מי שאני. יש לי עדיין בעיות ריכוז (שסבלתי מהן עוד לפני המקרה הנ"ל). אין לי כסף ללכת לטיפול פסיכולוגי פרטי כי אני מובטלת. מה גם שכשעבדתי לאחר סיום הלימודים לא תפקדתי ותמיד שכחתי דברים. המצב של התסכול שלי והחוסר ריכוז יכול גם לנבוע בעקבות אונס שעברתי ע"י מישהו שיצאתי איתו. ניסיתי לקחת טיפול תרופתי נגד דיכאון אבל התרופות עשו לי יותר נזק ואני לא מוכנה לחזור לקחת תרופות בעתיד. אני מרגישה טוב ביומיום - שום מחשבות על התאבדות או משהו כזה ואני גם יוצאת לבלות. אבל אני תשושה כל הזמן ולא מצליחה תמיד להתרכז. אני גם לא בטוחה שבא לי לדבר עם פסיכולוג גם אם היה לי כסף לזה. האם יש משהו אחר שאני יכולה לנסות כדי לצאת מהתהום שבה אני נמצאת ולחזור להיות בחורה שיש לה שליטה על חייה ושמחת חיים.

04/01/2001 | 13:07 | מאת: g

אין לי פתרון בשבילך שלא חשבת עליו... את כן צריכה מישהו לדבר איתו! את יכולה ללכת דרך קופת חולים (אני לא יודעת אם יש את השירות הזה בכולם) והם מפנים אותך למרפאה שתעזור לך. גם אם כיום את אומרת שאת מרגישה טוב, לאור כל הדברים שעברת, כדאי לדבר על זה...מה גם שאני חושבת שהכי טוב היה אם כל אחד היה מדבר עם פסיכולוג. זה יכול היה להיות מצב אידאלי! בקשר למה שקרה לך באוניברסיטה, לא זה מה שיקבע אם "את שווה משהו" או לא!!! לא חסר אנשים שעושים את זה, ופשוט הם לא נתפסים. לא שזה טוב! אבל אפשר להסתכל על זה כנקודת חולשה, ודברים כאלו אפשר לתקן! את אומרת שביומיום את מרגישה טוב, ומצד שני שאלת איך אפשר לצאת מהתהום! אז את לא מרגישה טוב!! אולי רק התרגלת לתהום .... כתבת שאת מובטלת, אין לי מושג למה ואני לא יכולה לשער אפילו. אבל, אם את יכולה לעשות מאמץ ולמצוא עבודה, אני בטוחה שזה עוד צעד שיכניס אותך למסלול שיוציא אותך מהתהום! מקום חדש, אנשים חדשים, אחריות, ועוד....אפילו עבודה חלקית, משהו זמני... ואם את לא מצליחה לסלוח לעצמך, אל תוציאי על זה יותר אנרגיה, ותחשבי איך ממשיכים מכאן, מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. וכשתהיי במצב טוב, אולי יתברר לך שכבר סלחת.... אם זה עוזר- אז אני סולחת לך :)

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית