דיכאון

שלום, זו תקופה ארוכה שאני חשה שאני לא עצמי. אני בדרך כלל בן אדם עצמאי, אופטימי במידה, חייכנית, אקטיבית, אסרטיבית. בחצי שנה האחרונה התחלתי לשים לב שמצבי אינו כתמול שלשום ומדרדר מיום ליום. אני סטודנטית צעירה ובריאה. אני מרגישה כאילו החיים נופלים עלי ואין לי את הכוחות להתמודד איתם. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי עוד לפני שהתחיל המצב הזה, אך הפסקתי אותו לאחר כשנה כשחשתי שמפגישה לפגישה אני יוצאת יותר ויותר מותשת. כבר יומיים לא הלכתי ללימודים, כי אין לי חשק להתלבש. אני לא מדברת עם חברים ואני לפעמים מרגישה שאנשים מדברים אלי ואני לא מצליחה לקלוט, ממש כאילו הקוגניציה של נפגעה. מה עוד שאני לומדת פסיכולגיה וכל תיאוריה ישר אני עושה לה השלכות לגבי, וחצי נראה לי נכון, מה שמכניס אותי ללחץ. לא הצלחתי כל כך בלימודים בשנה הקודמת, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת בתיכון, והדבר השפיע עלי לרעה, כי על אף שהתאמצתי, קיבלתי ציונים לא טובים. לסבתא שלי יש סכיזופרניה ואני כל הזמן בפחד שאני אהיה חלק מהסטטיסטיקה. סוף סוף עשיתי מעשה והחלטתי לקבוע תור לפסיכיאטר ליעוץ. אבל מאז שקבעתי את תור יש ימים שאני בסדר יחסית ויש ימים ממש גרועים. כמו היום וכמו אתמול . אני לא יודעת מה לעשות. כל החלטה נראית לי כל כך כבדת משקל. אני מפליגה עם כל מחשבה למרחקים, ואח"כ לא מצליחה להרדם בלילות. help.

שירה שלום כפי שאת כותבת בכותרת יש סימנים לדיכאון במצבך. אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם ובהחלט כדאי לשקול התחלה של טיפול תרופתי במקביל. במידה והקשר עם הפסיכולוג/ית היה טוב אולי כדאי לחזור למקום שכבר מכירים אותך כדי לחסוך זמן. במידה ולא פני לפסיכולוג חדש, בכל מקרה, לא כדאי להמתין ולתת למצב להחמיר. המחשבות על המחלה טבעיות והמקום לעבד ולטפל בהם הוא במסגרת פסיכולוגית. צריך להתאים את הטיפול כך שלא יתיש אותך כעת אלא יהיה מקור לחיזוק והכלה. זה בהחלט אפשרי. במידה ואת רוצה להיעזר בשירות ציבורי תוכלי לפנות לשירות הפסיכולוגי של המוסד האקדמי בו את לומדת. לרוב המוסדות האקדמיים יש שירות כזה ואפשר לברר זאת בדיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן