סיום טיפול?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בטיפול מזה זמן, וכעת , אנו בשלב, שאני מרגישה טוב, ויכולה להמשיך הלאה. משמע, להפרד מהטיפול. מה שהחלטנו, זה לעשות את הפרידה בהדרגה, עברנו לפעם בשבועיים, ואחר לפעם בשלושה שבועות.. אבל, אני מרגישה פתאום, שזה כבר לא זה, שאין את האינטימיות שהיתה כשזה היה פעם בשבוע, וזה נכון שאני יכולה לעמוד על הרגליים, וכו, אבל מה עושים עם הפחד והקושי שמשהו/מישהי שהיתה כל כך משמעותית (=נתנה משמעות מאוד מיוחדת לחיי), פתאום מרוחקת,(פיזית/נפשית, וגם בפגישה עצמה, כשאין את הנזקקות העצומה מצידי, אין את החום והקירבה שהיה) איך ממלאים את הריק הזה, האם זה אומר שכשיוצאים מטיפול, נפרדים ממשהו שהיה כל כך חזק ומשמעותי לנו? מפחיד, לא?! ופתאום, במקום שתהיה תחושת הקלה של אחרי פגישה, נותרים רק עם "המון זמן עד הפעם הבאה.."
הילית, כשאני חושבת על סיום טיפול ועל הפרידה המשתמעת מהסיום, הרי שזה שיעור חשוב מאוד בפני עצמו - כל החיים אנחנו נפרדים מאנשים שחשובים לנו (מכל מיני סיבות). הפרידה מהמטפלת שלך מהווה, בשבילך, מעין "תרגיל" לחיים האמיתיים - אני יודעת שהפרידה אמיתית וכן כל התחושות שמתלוות אליה - אבל לכן היא הדרגתית, כדי לא לחתוך את הקשר בלי שתהיה האפשרות לדבר על מה זה עושה לך. תנסי לחשוב על זה כעל נכה שמשתחרר מקביים; מפחיד בלעדיהם, כי הם היוו בשבילו תמיכה משמעותית, מצד שני - שוב הוא מקבל את החופש שלו ואת היכולת ללכת לבד, בלי להיות תלוי בשום דבר. אני משערת, שהמטפלת לא תעלם כשתסיימו את הטיפול לחלוטין, ואם בעתיד שוב תצטרכי תמיכה היא תהיה שם. HERA.
הילית שלום בחרתם לעשות פרידה הדרגתית כדי לתת לך הזדמנות לבחון את משמעות הטיפול והפרידה. אך טבעי הוא שתרגישי כל מיני דברים אחרת הייתם בוודאי נפרדים בחטף מבלי התהליך הזה. זה בדיוק הזמן לעבד את הפרידה ולהבין מה קרה בטיפול והאם את באמת בשלה לפרידה כפי שאת חשה. מצד שני, יתכן שתרגישי שאופן הפרידה כולל הקצב והמינון צריך להיות שונה ממה שהחלטתם בהתחלה וזה לגיטימי לחלוטין לדבר על זה ולחשוב על מה מתאים ביותר למצב. בברכה ד"ר אורן קפלן