עד כמה ילדות יכולות להיות רעות???

אחותי ומשפחתה הגיעו לארץ אחרי 4 שנות שרות בחו"ל ומתגוררים בישוב כפרי. יש לה שני ילדים. הבת הבכורה היא בת 10 ובן בגיל 4.5. בחו"ל למדו הילדים בבי"ס אמריקאי, היו מקובלים בחברה ומאושרים וחיו כמו בתוך חממה. ההתיעצות שלי כרגע היא בעיקר לגבי הילדה. מדובר בילדה מקסימה, נבונה, רגישה מאד וטובת לב (אולי יותר מדי...) אבל חסרת בטחון עצמי. כל רצונה הוא רק למצוא חן בעיני הסובבים אותה (אולי יותר מדי...). כמעט מיד עם תחילת הלימודים, התחילה אחת הבנות "החזקות" בכתה להתנכל ולהציק לה, להעליב אותה ולדחות אותה מהחברה. בעקבות ההסתה שלה הצטרפו גם הבנות האחרות למסע ההשפלה והילדה נמצחאת במצוקה איומה. ככל שהיא מנסה למצוא חן ו"להתחנף..."! חלק גדול מהבנות יותר ויותר דוחות אותה ומתנכלות לה (אם כי לא ממש כולן...). אולי כי היא שונה, אולי כי היא דוברת אנגלית חופשית והן מקנאות בה??? מה אפשר לייעץ לילדה, על מנת שלא תיפגע ואיך לייעץ לה להתנהג? לבי נשבר מלראות את סבלה, אנא עיזרו לי.

יעלי, לדעתי אולי לדבר עם המורה ולהסביר לה את חומרת המצב. אפשר גם להציע לילדה בתור התחלה, להתחבר עם ילדה או ילד אחר/ת שהוא/היא לא מקובל/ת. עדי

חשבנו גם על זה ואחותי כבר דיברה כמה פעמים עם המורה, המורה אמנם מתערבת ומטפלת בדברים מסוימים אבל זה לא עוזר ליחס כלפי הילדה מצד הבנות ה"רעות"... למעשה גם אני חשבתי להציע לה, שתתחבר עם ילדה או ילדות שנמצאות לאו דוקא בראש הטבלה... השאלה היא אם גם הן לא נתונות להשפעת הבנות "המנהיגות"...

תודה לעדי על התשובה ההגיונית, אבל אני בכל אופן הייתי רוצה לקבל עצה ממישהו מומחה, פסיכולוג או מישהוא שמתמצא בנושאי חינוך והתנהגות ילדים... השאלה היא איך בדיוק לדבר עם הילדה, לחזק אותה ולהסביר לה מה לעשות כדי שלא תיפגע עוד יותר ?

לצערי התמונה הזו כואבת מאד. אני לא אומנם לא פסיכולוג או עו"ס, אבל ... לצערי אין כמו ניסיון, אישי וכואב . אני הייתי בעבר באופיציה ובמקום בו הילדה שהאת מתארת, נמצאת. הצעתי , היא פשוטה מאד, לפנות ליועצת בי"ס ולשאול אותה מה עושים, לצערי , כלמוד ניסיון , הייועצת תנפנף אתכם לכל הרוחות ... ותסביר לכם כמה דברים על זה שככה זה בגיל הזה, אבל אני חושב ומרגיש שאם לא תטפלו בזה כעת, ייגרם נזק לטווח הארוך, במיוחד עם הגיעה לגיל ההתבגרות. כיום, אני בודד (בגילאי העשרים המוקדמות) וזה בגלל איחור בטיפול וכשכבר קיבלתי טיפול הוא היה ללא ידוד המשפחה. חשוב קודם לקבל אותה במשפחה ולהסביר לה שמותר לה לבכות, לכעוס ולהפגין רגשות. וגם לשקול קבלת טיפול פסיכולוגי ע"י מטפל המומחה בטיפולך בילדים ומתבגרים\ ולפנות לאחד שמטפל באופן פרטני וקבוצתי ביחד, כך שקרובת משפחתך תוכל להתנסות בחברה. חרם היא חוויה מאד לא נעימה, שלצערי הרב , הצוות הפדגוגי חושב שכמו שבא, כך חולף, "כי בסה"כ מדובר בילדים". ויועצות בי"ס מעדיפות לא לטפל כל עוד הן יכולות לצאת הבייתה מבלי לעבוד. כדאי לערב אישיות חינוכית מחוץ לבי"ס , פסיכולוג חינוכי בשירות הפסיכולוגי החינוכי שממפעיל משרד החינוך, שיאבחן את הילדה וימליץ המלצות פדגוגיות שיישומו בכיתה. דר' גידי מפורום פסיכותרפיה הינו גם פסיכולוג המתמחה בתהליכים חינוכיים בכיתה, שווה לשאול גם אותו. חשוב לחזק אתבטחונה שלהילדה ע"י חיזוק תכונותיה החיוביות ולהביאה להכרה בהן. חשוב לגשת לטיפול במצהירות האפשרית כדי שהצלקות יהיו כבדות מנשוא וקשות "לריפוי" ולילדה יהיו קשיים ופערים חברתיים הנובעים מהתנסות חברתית שלילית. בהצלחה, אבי

יעלי שלום אני מסכים עם ההמלצות לערב את המערכת בנושא ואני לא חושב שצריך להסתפק במורה. כדאי להתחיל עם יועצת ביה"ס ולבקש התערבות שלהם בתהליכים החברתיים בכיתה. מצב כזה דורש עמידה איתנה מול הכיתה ולהסביר לתלמידים את משמעות מעשיהם. במקרים רבים כאשר זה נעשה בצורה חכמה זה עוזר באופן מיידי. במידה והעניין לא עוזר אפשר גם להתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס אליו ניתן לפנות באופן ישיר דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה או המועצה. לגבי הילדה עצמה, חשוב לעודד אותה. אין ספק שהקליטה אינה קלה במיוחד אם קיבלה מתקפה שכזו. ילדים יכולים לעיתים להתאגד נגד ה"אחר" שהגיע מבחוץ. במידה ואתם מרגישים שהיא במצוקה כדאי אולי להפנות אותה לשיחות עם פסיכולוג/ית ילדים שיוכל לתת לה עצות ותמיכה כיצד להתמודד, כמו גם לפנות בעצמו לביה"ס ולהנחות את הצוות המקצועי כיצד להתמודד עם הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על עצותיך. אני אעביר לאחותי את עצותיך ומאד מקווה שהיא אכן תפנה ליועצת ביה"ס ובמידת הצורך לפסיכולוג החינוכי של ביה"ס על-מנת שלא ייגרם לילדה נזק לטווח הארוך שלא ניתן יהיה לתקנו. יעלי