חברת נפש

שלום ד"ר קפלן יש לי חברה שחשבתי שהיא "חברת נפש" שלי. אנחנו מכירות מעל 10 שנים, עברנו הרבה מאוד דברים ביחד. מאז שחברתי הכירה את בן זוגה (היום-בעלה), דברים קצת השתנו- דבר טבעי לחלוטין. אני ירדתי מדרגה, ועברתי להיות ממקום ראשון,בשבילה, למקום שני. למרות זאת, חשבתי והאמנתי שהיא עדיין חברתי הטובה ביותר. כשהתחלתי ללכת לטיפול, הרגשתי צורך לשתף מישהו, ובחרתי בה. בקשתי ממנה שלא תספר על כך לאף אחד, שכן אני עדיין לא מוכנה "לפרסם את זה". היא הבטיחה ונשבעה שממנה אף אחד לא ידע. ככל שחלף הזמן, כשדיברתי עם בעלה, התחלתי להרגיש מוזר. מדברים שהוא אמר לי, הרגשתי כאילו הוא יודע... כשאזרתי מספיק אומץ, שאלתי את חברתי אם היא סיפרה משהו לבעלה, ואז היא התוודתה. היא אמרה שהיא לא יכולה להמשיך לשקר לי.. והיא סיפרה לו הכל. אני לא אמרתי לה כלום, אבל האמת היא שמאוד נפגעתי ממנה. אני מבינה שהוא בעלה, אבל אני חושבת שיש דברים שהיא לא צריכה לשתף אותו בהם - כמו הידיעה שהחברה שלה הולכת לטיפול... באותו הרגע, הבנתי שהיא מספרת לו הכל- כל מה שסיפרתי לה, בכל מה ששיתפתי אותה, היא סיפרה לו. מאז המקרה אני כבר לא מספרת לה דברים אישיים. אני מרגישה שדווקא בזמן שהייתי צריכה אותה הכי הרבה, היא אכזבה אותי. אני מרגישה שאיבדתי חברה. האם אני מגזימה במה שאני מרגישה? האם זה טבעי שמישהי תספר הכל לבעלה- אני מתכוונת לדברים אישיים שחברה שלה מספרת לה? האם זה היה נורא מצידי לבקש ממנה שהדברים ישארו רק בינינו?

שרון, אני חושבת שאת צריכה להגיד לה מה את מרגישה. עדי

שרון שלום אני מתאר לעצמי שחברתך היתה בקונפליקט נאמנות. מצד אחד רצתה בוודאי לשמור על סודך אבל מצד שני אולי היה לה קשה לא לשתף את בעלה. המצב שהשתנה לאחר שהיא הכירה בן זוג השפיע בוודאי על מערכת היחסים שביניכן, אבל נשמע שבשורה התחתונה עדיין זה קשר אמיץ וחשוב לשתיכן. אני לא חושב שכדאי לשפוט אותה על המצב שאולי הפך לבלתי אפשרי עבורה. את יכולה להעריך אותה על כנותה שבסופו של דבר סיפרה לך את האמת. כדאי שתדברי איתה ותשתפי אותה בכך שנפגעת. עם זאת, לאור מה שאת מספרת לא נשמע שכדאי לאבד את החברות הזאת ואני מתאר לעצמי שבטווח הארוך תוכלו לשקם את היחסים והאמון. שווה לפחות לנסות. בברכה ד"ר אורן קפלן