פרידה

שלום ד"ר קפלן הייתי בטיפול כשנה. המטפלת שלי יצאה לחופשה ואני החלטתי שזו הזדמנות בשבילי לעזוב את הטיפול. בהתחלה הרגשתי עם זה טוב, אבל עכשיו נורא קשה לי ואני כל הזמן חושבת על המטפלת שלי. מצד אחד אני לא רוצה לחזור לטיפול, ומצד שני אני לא מפסיקה לחשוב עליה. איך אני יכולה להפסיק את המחשבות האלה? זה בכלל אפשרי? ואולי אני לא מפסיקה לחשוב עליה בגלל שזה לא היה באמת הזמן המתאים בשבילי לסיים את הטיפול? איך זה שדווקא עכשיו, כש"אין לי אותה" עולים דברים שנראים לי כל כך קשים להתמודדות - ועוד לבד? אולי פשוט לוקח זמן עד שמתרגלים לכך שהמטפלת בעצם כבר לא איתי, ועם הזמן אני ארגיש פחות ופחות בחסרונה?

שיר, החלטת לעזוב את הטיפול משום שהמטפלת יצאה לחופש? דיברתן על הסיום, או שהחלטת "מיציתי את העניין" והפסקת להגיע? שאלת לדעתה בקשר לסיום הטיפול? הגיוני שתחשבי עליה, מכיוון שהיא היתה אדם שקרוב אלייך במשך שנה - זה לא משהו שאפשר למחוק או להפסיק לחשוב עליו, כי היא היתה חלק מהחיים שלך. HERA.

החלטתי לעזוב מפני שהיא יצאה לחופש, ומפני שאני קצת סגורה, וקשה לי עם הטיפול. היא חושבת שאני צריכה להמשיך עם הטיפול- אפילו לבוא אליה יותר מפעם בשבוע.. אני יודעת שהיא צודקת, אבל שוב- נורא קשה לי להיפתח, קשה לי עם הטיפול ולכן "ניצלתי" את היציאה שלה לחופש על מנת להפסיק את הטיפול.

לשיר ,HERA ולד"ר קפלן, הייתי בטיפול 3 שנים, במהלכו הגעתי לטיפול פעמיים בשבוע , היו תקופות בטיפול שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקום ואז בקשתי להפסיקו, למרות שהקשר עם מטפלת היה חם ונוצרה בחדר הטיפולים אינטימיות מאוד גדולה. כשהפסקתי את הטיפול פתאום התגעגעתי בטירוף למטפלת ואז חזרתי לטיפול. ויותר מזה ככל שהמשכתי בטיפול, במשך השבוע הרגשתי שאני מתגעגת אליה. הגעגועים הפכו לאובססבים ולא יכולתי להפסיק להתגעגע. זו היתה תקופה המלווה בסבל, כמו התאהבות חד צדדית. העליתי את תחושותי החזקות בטיפול, המטפלת אמרה שאני משליכה עליה תחושות שחשתי כלפי אנשים אחרים בחיי. כשחשבתי על זה היה משהו בדבריה. תחושת האהבה הזו הזכירה לי את התחושות שהרגשתי כלפי אמא שלי בתור ילדה. ומכיון שאנני יכולה לקבל את אותה התמיכה מהדמות המקורית, מצאתי לי דמות חלופית- את המטפלת. בנוסף המטפלת לא נבהלה מתחושת הגעגוע שהרגשתי ואמרה שטוב שיש למי להתגעגע. וכן אמרה שלהתגעגע זה חלק מרפרטואר הרגשות שלנו. לאחר 3 שנות טיפול נאלצתי לשנות מקום מגורים. בהתחלה האובססיה נמשכה, אבל כמו בהתאהבות, לאט, לאט היא נרגעת. והזכרונות הטובים והפחותת טובים נשארים איתי. הטיפול ממכר, אין לי ספק בכך. במהלכו, המטפלת איפשרה לי לראות את הדברים הטובים בחיי וללמוד להעריך אותם. למרות הדברים הטובים שהפקתי מהטיפול,אני לא יודעת אם הייתי חוזרת לטיפול ואם הייתי חוזרת אני לא יודעת עם הייתי נותנת את כול כולי כמו שנתתי בטיפול.