פגישה עיוורת

אני בת 24 ומעולם לא היה לי חבר... אתמול הייתי בפגישה עיוורת שלעומת פגישות עיוורות קודמות עשה רושם שעברה מצוין. אני מאוד נהניתי, כי גם הצלחתי להרגיש איך התפתחתי בתקופה האחרונה והצלחתי להיפתח אליו. הבעיה היתה שעצם העובדה שלא פגשתי אותו קודם לכן השפיעה וגרמה לי (ואני מניחה שגם לו) לחשוב על דברים אחרים תוך כדי. מבחינתו הוא לא יודע אם הוא רוצה המשך או לא כי בטלפון אנחנו די זורמים והוא נהנה לדבר איתי. אני די נמשכתי אליו וזה הפריע לי במהלך הפגישה. כעת הצלחתי לגרום לו להבין שההתנהגות היתה שונה מבטלפון בגלל המבוכה של הפגישה הראשונה ונראה לי שהצלחתי לשכנע אותו להיפגש פעם נוספת. הבעיה היא איך אני אוכל לעבור את הפגישה השניה מבלי שאני אתן למשיכה להשפיע? בתודה מראש המיואשת

היי יש לי אלייך שתי עצות: ראשית, הגיעי מסופקת מינית לפגישה(במילים אחרות-תאונני לפני). שנית, מי קבע שהפגישה נידפקה בגלל המשיכה? את לא מסוגלת להתרכז בגלל משיכתך אליו? נשמע מוזר. אבל גם אם ככה, תלכו למקום נייטראלי, שמשהו אחר יוכל להעסיק אותך מלבד ההורמונים. כמו מסעדה עם אנשים רבים(ואז תתרכזי גם בסובב אותך ולא רק בו), או לקניון, או לסרט שממש רצית לראות. כך או כך, את חייבת לא להיות בפאניקה. נשמע שמרוב רצון שהפגישה תצליח, את בלחץ אטומי. תיזכרי שהמטרה היא להנות, ואם משהו התפקשש או ייתפקשש, כנראה שמדובר ביותר מבעיה של היותך שונה בגלל המשיכה. לא ייתכן שאת תיצטרכי לשכנע את הבחור לצאת איתך פעם אחר פעם. תצאו, תבלו, יהיה המשך מה טוב. לא יהיה- יש עוד הרבה כמוהו ואפילו טובים יותר. בהצלחה דניאלה.

תודה על תגובתך... אבהיר מעט לעומק יותר את בעייתי... אני בת 24 ולא היה לי חבר מעולם. כשהייתי קטנה אבא שלי נפטר ומאז שמרתי על ריחוק מגברים. כעת לאחר עבודה רבה על עצמי אני מתחילה יותר להיפתח לאנשים וגם לבנים. למעשה, מי שהספיק להכיר אותי לפני כשנה וחצי ובאמת שם לב אליי ראה איך אני משתנה לאט לאט לנגד עיניו. עד לא מזמן כשחיבבתי בחור פשוט הייתי מטילה עליו את כל האחראיות של הפגישה - הוא זה שצריך לפתוח בשיחה, הוא זה שצריך לדובב אותי לספר דברים וכו'... כעת אני לא מטילה את האחראיות על הצד השני בלבד כי אם אני לוקחת גם אחראיות על הדברים. למעשה, רוב השיחה בפגישה איתו אני יזמתי, אבל עדיין אני לא בדיוק יודעת איך להתנהג לייד גברים, עדיין אני לא יודעת איך לא לתת למשיכה להשפיע. אני אכן אנסה לעשות את מה שהצעת בתקווה וזה יעזור. הסיבה שעשיתי רושם כאילו אני בפאניקה היא בגלל שזה פעם ראשונה שבאמת הרגשתי שהפגישה זרמה כמו שצריך והיתה צריכה להוביל לפגישה נוספת. הפעם היחידה שיצאתי עם מישהו היתה לפני כשלוש שנים והסיבה העיקרית שהוא יצא איתי היתה בגלל המשיכה שהיתה לו אליי. רוב הזמן ישבתי ושתקתי בקרבתו כך שזה בסופו של דבר לא הוביל לשום מקום. כעת, אני ניצבת עם אותה תחושת משיכה שהיתה לי רק שאני כבר לא שותקת. הבעיה היא שבטלפון אני מצליחה לזרום הרבה יותר טוב ואני לא מצליחה להביא את זה איתי לפגישה. אשמח לעצה איך לצאת מהמצב הזה... בתודה מראש המיואשת