בעיה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
גיסתי טוענת שבתי בת ה-15 נוהגת לבוא לביתם ולגנוב משם חפצים פעוטים. מעולם לא שמעתי על בעיה כזו אצל הילדה, ואט נתקלתי באנשים אחרים שהתלוננו. הילדה ישנה רבות אצל חברות, יוצאת לטיולים שנתיים ולמחנות ומעולם לא נאמר לי דבר בנושא הנ"ל. גם בכיתות ובבית ספר מעולם לא עלה הנושא הנ"ל. אני עצמי לא הרגשתי אף פעם שיש אצל הילדה בעיה כזו. רציתי את עצתך - היתכן שיש בעיה ואני לא הרגשתי, היתכן שהסביבה נמנעה מלומר לי משהו על הילדה מחמת הבושה? דברתי עם הילדה והיא כמובן בכתה והכחישה. מה לעשות ואיך לבדוק אם יש בעיה?
נועה שלום אכן בעיה רגישה ואפשר להבין שהילדה מכחישה. ישנו גבול עדין בין האשמתה והבאתה למשבר אמון איתכם, לבין הזנחה של תופעה שיש לתת לה תשומת לב. מאחר ואתם מקבלים מידע שהעניין חוזר על עצמו מכוונים שונים צריך לשתף את הילדה בתחושותיכם. לומר לה שלא מדובר בהאשמה, אבל שתנסה להבין את המצב בו אתם נמצאים ושאינכם יכולים להתעלם מכך. נסו להסביר שאם הכל המצאה אז אתם מתנצלים מראש, אבל שבגלל שבכל זאת העניין חזר כמה פעמים אתה חייבים לשתף אותה ולהביע את עמדתכם בעניין. אולי שיתופה כאדם בוגר בהתלבטות שאתם מצויים בה תעזור לה לשתף פעולה, או לפחות להבין את משמעות מעשיה בעתיד. יש לזכור שמאחורי פעולת גניבה, בעיקר לאנשים שלא חסר להם, יש גם מסר כלשהו לסביבה וביטוי לחסך רגשי כלשהו. לא תמיד חסך זה מודע, אבל לדברים יש מקור וסיבה. אני מציע לשתף אותה גם בעובדה הזאת ולהציע לה את תמיכתכם ועזרתכם תמיד כשהיא צריכה. אל תצפו לתשובה מיידית, אבל חשוב שהיא תשמע את הדברים. אם התופעה ממשיכה אני מציע לכם לפנות לייעוץ פסיכולוגי איתה או בלעדיה. בברכה ד"ר אורן קפלן