בולימיה-שאלות לא פתורות

שלום, יש לי בת בגיל הבגרות, בת 18. ידוע לי היום שהיא בולמית כבר כמה שנים. היא מקיאה כמה פעמים ביום. רופא המשפחה דיבר איתי ואיתה, הבדיקות הראשוניות היו בדיקות דם ושתן. שתי הבדיקות נמצאו תקינות לחלוטין, אני מצידי שמחתי שלא נשקפת סכנה אך הרופא דיבר איתי ביחידות ואמר לי שנראה לו שביתי בכלל לא מקיאה על סמך הבדיקות ואולי זוהי רק דרך למשוך את תשומת ליבי. אני מבחינתי נפגעתי גם בשבילה, יצאתי מבלי להוסיף מילה, כי ידעתי שהשירותי שאני מנקה מידי כמה ימים הם לא מלוכלכים בהמצאות, אלא בייסורים של ביתי. שאלתי היא אם יתכן שביתי מקיאה כמה פעמים ביום ולא ימצאו שום סימנים רפואיים שיעידו על נזקים כלשהם? אני מרגישה חסרת אונים ואיני יודעת מה עוד אוכל לעשות. אשמח לתשובה מירי

מירי, תלכו שתיכן יחד לטיפול כמה שיותר מהר כי הנזקים עלולים להגיע. נסו בינתיים ללכת ל"סקנד אופיניין" אצל רופא אחר. ככל שתקדימו לטפל, כן ייטב. עדי

מירי שלום עם עובדות לא מתווכחים. הסימנים הם אלו שאת מצאת והם מספיקים. לא צריך להגיע לנזק פיזי כדי לאתר בעיה שכזו. עם כל הכבוד, מה שאמר לך הרופא ממש לא נשמע לי רלוונטי לבתך. גם אם הכל הומצא, הבעיה חמורה בדיוק באותה מידה, כך שהנתיב אינו כלל בתחום הרפואי אלא הנפשי. טוב שעדיין אין נזק פיזיולוגי וכעת הזמן לפתור את העניין ולמנוע היווצרות נזקים כאלה בעתיד. אני מציע שתפני עם בתך לפסיכולוג/ית עם תחום התמחות בהפרעות אכילה. חשוב כמובן לקבל את שיתוף הפעולה שלה לתהליך, אבל גם אם אין תוכלי לפנות בעצמך לקבלת ייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן