מצבי רוח ודיכאון קל

לא יודעת למי מביניכם עלי להפנות את שאלתי. אני בת 37, אקדמאית ומשתייכת למה שמוגדר כ"מעמד הבינוני-גבוה" חשה לאחרונה תנודות במצבי-הרוח שלי ואף נטייה לדיכאוניות , דבר שהוא חדש בעבורי. הדבר נובע אולי, מלחץ בעבודה (עומס יתר) ובבית -בעיקר בעימותים הקשורים ביחסים עם ילדים בגיל ההתבגרות. אישי הוא אדם מבין ומתחשב ומשתדל לרצות אותי ולשמור על זוגיות תקינה. אינני יודעת אם זה רילוונטי , אך בילדותי שכלתי אח במלחמה ואני נושאת עמי את אובדנו מידי יום ביומו. כמו כן, גם המצב הבטחוני המעורער אינו תורם לתחושת היציבות במדינה ככלל ויציבותי שלי בפרט. אני תוהה אם מה שעובר עלי הוא מצב נורמלי , או שמא אני "משתגעת" אט אט?

מה שמוגדר כדיכאון בשפת הדיבור הוא ביטוי למצב רוח עצוב מה שמאובחן על ידי רופא כדיכאון קליני זוהי מחלה הדורשת גם טיפול תרופתי שתסמיניה אינם רק מצב רוח רע היות שאני לא רופא ואני לא רוצה לעסוק באבחון של אחרים לאור ניסיוני האישי אני ממליץ בפנייך בשלב הראשון לגשת לרופא המשפחה

גילה שלום התשובה לשאלתך היא לא, לא. כלומר, את לא "משתגעת אט אט", אבל מה שעובר עליך גם אינו בהכרח שיגרה (לא הכל כרגיל). ישנם זמנים או מצבים בחיים שמזמנים לחץ רב יותר או רגישות רבה יותר. יתכן שאת חווה כעת תקופה כזו. לעיתים ניתן לתת לזמן לעשות את שלו והתחושות הקשות עוברות. אבל אם המצוקה ממשית ופוגעת באיכות החיים שלך, כפי שזה נשמע מדבריך, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. לרקע שתארת יכול להיות השפעה, אך אלו דברים שכדאי לבדוק בצורה יסודית יותר בתוך מסגרת טיפולית. אגב, אפשר לפנות כדי לקבל ייעוץ וחוות דעת על מה שעובר עליך גם מבלי להיכנס לטיפול ארוך טווח. לפעמים הגדרה של דברים ש"עושה סדר" במחשבות ובדאגות יכולה להספיק כדי למצוא את קצה החוט לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן