שאלה..

כבר ארבע שנים בערך שאני עצובה. בוכה ללא סיבה.. שוב ושוב הכל מפחיד אותי.. התחלות חדשות.. מעברים.. אנשים חדשים.. כל מה שלא מוכר ואני מדברת על פחד עד השתתקות וויתור על עשייה. לא מוצאת שלווה.. שקט. יש אהבה, יש עבודה, יש הכל אבל כאילו אין כלום.. אין "אני". רוצה להפסיק להיות עצובה.. לדעת להשלים עם עצמי. רוצה לקום בבוקר מלאת מרץ ולא רפויה וכבויה כמו שאני עכשיו. כבר חודשים שאין לי חשק לכלום. לא לאכול, לא לישון (למרות שאני ישנה בכל הדמנות ורגע פנוי), לא רוצה לדבר ולא רוצה לראות אנשים. אני כבר לא יכולה יותר אני מתה מבפנים.. מה יהיה איתי???

עצובה שלום האם את יודעת מה מעציב אותך? מה מעורר את העצב ומה עשוי להרגיע אותו? תיאורך מלווה בגוון דיכאוני משמעותי ואני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי כדי לבדוק את העניין. במצב העניינים הנוכחי נשמע שאת צריכה להיות בטיפול כדי לשנות את המצב. בהצלחה ד"ר אורן קפלן