התמודדות

חברי, חי בארה"ב כשנה וחצי, מסתבר כי תקופה זו היתה עבורו כדבר שלא יסולא בפז, הוא חזר מפני שחבריו התחתנו וכן הסיבה העיקרית אימו שהיתה שבורה ופשוט "שיחקה" עם מצפונו עד שכבר לא היתה ברירה. כיום אנו פיתחנו מערכת יחסים בה יש רגשות אך עדיין לא עזים (חודשים וחצי) הוא הצהיר שהוא רוצה אותי בתמונה וכן בפיתוח הקשר איתו והגענו להבנה כי עליו לסיים את לימודיו (8 חודשים) וכן למצוא עבודה בתחום ורק אז אם ממש המצב לא משתנה אזיי מדברים על עזיבה ביחד, יש לי התחושה כי הוא אינו מוצא את הדרך להשתלב בחברה הישראלית כאילו חלק גדילתו כאן בגדר נעלם ויש רק את התקופה האחרונה בארה"ב. ניסיתי דרכים שונות לשפר את מצבו אפילו קניתי את מי הזיז את הגבינה שלי במטרה להעביר מסר שצריך קצת תושיה כדי למצוא גבינה יותר טובה. משום מה יש לי התחושה כי דעתו נחושה על כך שהטוב נמצא רק שם. מהי הדרך האפשרית לשיפור המצב? SOS האם חוץ מהענקת אהבה ושיחות יש עוד מה לעשות ?

עינת יקרה, אני מבין את דאגתך, אך לא לגמרי ברור לי עם מה את מתמודדת. האם את מוטרדת מכך שהקשר עדיין אינו קרוב דיו (הרגשות אינם עזים)? האם את מחפשת דרך להתקרב אל חברך ולחזק את הקשר? או אולי את מוטרדת ממצבו של חברך, ומחפשת דרך לשכנע אותו להישאר בארץ? מדוע זה כל-כך דחוף? מן הדברים עולה בי התחושה שהקשר עדיין אינו הדדי, ובשעה שהוא מרוכז בעצמו ובקשייו, ורוצה אותך 'בתמונה', את מרגישה הרבה יותר קרובה ורוצה לחזק את הקשר אתו. נדמה לי שהתשובה טמונה בשאלה שלך. במצב הקשר שלכם אינני בטוח שהתערבות רבה יותר מצדך תתרום להעמקת הקשר, ובאמת היכולת שלך לשוחח, ואולי גם להקשיב, ולהעניק אהבה, הם כל מה שאפשר לבקש. אם הייתי במקומו, הייתי רואה באהבה שלך מקור תמיכה חשוב ונקודת מוצא לביסוס הקשר. מצד שני, מבחינתך, חשוב שתשוחחי אתו לא רק על קשייו אלא גם על הקשר ביניכם, כדי שתוכלי להבין את המתרחש ביניכם, וכי למנוע מעצמך שיברון לב. בהצלחה, דרור גרין

דרור שלום ! ראשית תודה על תשובתך ועצתך, לשאלתך לגבי הקשר בינינו, הקשר אינו חד צדדי , שוחחנו גם על הנושא הזה ובן זוגי אמר בפירוש שיש לו רגשות כלפי כמו שלי אליו מצד שנינו זו עדיין לא אהבה עזה אך לאחר שאיננו רואים אחד את השני אנו חשים געגוע. החשש האמיתי שלי הוא שאם הוא יגיע לנקודת שבירה ובכל זאת ירצה לעזוב אז כבר יהיה מצב טעון רגשות, והאם הטרדות הללו בעצם יכולות למנוע ממנו במודע או שלא במודע לפתח רגשות יותר עזים ? והאם באמת הדרך היחידה היא רק להיות סובלנית ולהעניק ?