אבל מה בינתיים...

הי אני מאוד רוצה חבר(בחורה בת 27),ולא היה לי אחד רציני אף פעם. היו פה ושם שם ופה.אבל לא אהבה בשניים. אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי,כי יש לי בעיה עם יצירת קשר עמוק. איפשהו תמיד זה מתפספס לי,ולכן אני לא ממהרת להיכנס לקשר כזה עם כל אחד. מה גם שרוב הבחורים שאני יוצאת איתם הם פשרה מבחינתי,כי עם אלו שאני באמת רוצה אני מתביישת.והביישנות הזו מאוד חזקה. אבל מה בינתיים? כדאי להתאהב בכל זאת באחד שהוא כביכול פשרה רק בשביל להעביר את הזמן ואולי לתרגל עליו מיומנויות של זוגיות עד שאחליט שדי ואמשיך הלאה? מאוד מאוד חסר לי מישהו ובגלל זה אני מציגה את השאלה. ביי :-)

שלום באמצע ההודעה את כותבת שאת יודעת שאת צריכה לטפל בעצמך כי יש לך בעיה עם יצירת קשר עמוק. אז בואי נתחיל מכאן, כי כל השאר עלול להסיט את הדיון הצידה. אם את מודעת לעניין מדוע אינך פונה לטיפול פסיכולוגי? אינני יודע אם כבר ניסית את הנתיב הזה בעבר, אבל נשמע לי שכדאי לך לפנות ולנסות כעת. יתכן שדרכו תוכלי להבין באופן יותר עמוק את הקושי ביצירת קשר ולשנות את המצב. דווקא לאור העובדה שאת מספרת שמעולם לא נוצר קשר רציני כדאי לדעתי לפנות כעת. לפעמים הזמן עובר ומחליטים לעשות את התהליך הזה אחרי שמחירים מסויימים שולמו ואת גלגל הזמן קשה להפנות לאחור. זה גיל אידיאלי שבו כבר היכרת מספיק את עצמך ואת החיים ועוד הכל פתוח לפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן