חוסר גבולות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בנינו בן ה10 הוא ילד עם הפרעות קשב וריכוז. במשך שנת הלימודים הוא מטופל ברטלין.וגם עברנו טיפול משפחתי. לפני כשנה סיימנו את הטיפול.אולם לאחרונה אנחנו מרגישים אובדי עצות בהתמודדות איתו. הוא אינו מקשיב .כל בקשה שלנו אליו נתקלת בסרוב.הוא מתחצף ללא גבול.מקלל ואומר את המילה האחרונה. איננו יודעים מה עוד אפשר לעשות ואיך אפשר לגרום לו לו שיידע את מקומו? אודה לך על העצה
עמית שלום אני חושש שאין מדובר במצב בו אני יכול לתת לכם עצה יעילה ישירה שתפתור את העניין. מדובר בתהליך ארוך, לעיתים מתסכל, של ליווי ארוך שנים. אני ממליץ שתמצאו כתובת טיפולית עימה תוכלו להיפגש באופן קבוע לטווח הארוך. לא צריך בהכרח מפגשים אינטנסיביים, אבל חשוב שתוכל לפנות בכל עת למישהו שכבר מכיר אתכם ואת הילד כדי להיעזר. החשיבה צריכה להיות לחודשים ושנים קדימה. יתכן שתפגשו אותו אפילו פעם בחצי שנה, אבל טוב שתהיה כתובת אחת של איש מקצוע עליו את סומכים, ואינו צריך לשמוע את כל הסיפור מהתחלה בכל פעם. אם המטפל המשפחתי זמין אולי כדאי ליזום מפגש משותף עימו (ללא הילד) כדי לחשוב את פתרון לטווח ארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן