דואגת לבן ה-13 שלא נפגש עם חברים

בני בן 13. מעולם לא היה פופולרי במיוחד. מאז שעברנו למושב, המצב החברתי שלו בולט יותר. הוא לא יצר קשר עם אף ילד במושב כמעט (פרט לילד אחד צעיר ממנו שמחלק את זמנו בין שני מושבים). הוא כבר חודש בחופש ואף ילד מהכיתה לא התקשר אליו, וכשהוא ניסה ליצור קשר עם אחרים זה לא הניב תוצאות. הוא כל היום על המחשב, לעיתים אני מנסה להוציא אותו מהבית אבל נראה לי מצחיק שאני צריכה לדאוג לפעילויות בילוי עבורו בגיל זה. הוא נמצא הרבה עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, וזה המזל שלו, אך הופך להיות תלוי בו חברתית יותר מדי. לאח הצעיר יש די הרבה חברים במושב, וגם נפגש עם ילדים ממושבים אחרים. אני דואגת להתפתחותו התקינה, גם במהלך השנה לא נפגש הרבה עם חברים ולא מוזמן למסיבות אבל במהלך השנה פחות בולט כי יוצא לבית ספר. גם אני איני יוצרת קשרים בקלות ואני די בודדה חברתית, אז איני יודעת אם אני משליכה עליו את דאגותי ובעיותי האישיות שלא פתרתי אותן או שאני חרדה במיוחד כי אני רואה את חיי בשידור חוזר... אני מפעילה עליו לחץ מיותר כנראה כשאני שואלת אותו מה קורה ולמה הוא לא נפגשד, וכשאני מאוד כועסת אני נותנת ביטוי לחוסר שביעות הרצון שלי שהוא כל היום בבית. זה בטח לא מוסיף לדימוי העצמי שלו.

לאם המוטרדת צריך לבדוק איתו האם הוא מוטרד. פשוט לשבת ולשוחח איתו בנושא. במידה וכן כדאי לנסות למצוא מסגרות חברתיות מתאימות שקיימות באזורכם בתקופת החופשה כגון חוגים, קיטנות וכדומה. חשוב שתהיה לו פעילות, היא לא חייבת להיות עם בני גילו בהכרח. לכן האפשרויות רחבות כולל אפילו עבודה לקיץ, התנדבות כלשהי, פעילות ספורטיבית ועוד. עם פתיחת שנת הלימודים רצוי לעקוב אחר השתלבותו החברתית ובמידה ויש בעיה להתייעץ עם היועצת והמחנכת בביה"ס. טוב שאת מודעת לתחושותיך בנושא, זה יעזור להפריד בין מה שאת מרגישה לבין מה שהוא באמת מרגיש. בברכה ד"ר אורן קפלן