התמודדות עם סכיצופרניה

שלום לכולכם, אצל בעלי לשעבר התפרצה מחלת הסכיצופרניה לפני כארבע שנים. לנו שני ילדים קטנים אשר נולדו לפני התפרצות המחלה. עיקר הפארנויה הופנתה כלפי ולכן לאחר תקופה לא היתה ברירה - בכדי לשמור על שפיותי ושפיות ילדי - אלא להיפרד ממנו. במשך ארבע השנים האחרונות הוא עבר שני התקפים פסיכוטיים קשים שהובילו לאשפוז בכפיה. במהלך חצי השנה האחרונה חודש הקשר בינו לבין הילדים - בהסכמתי ובמעקב פקידת סעד. אני יודעת שיריעה זו קצרה מלהכיל סיפור שכזה - אך יש בי התלבטות גדולה ותהיתי אם יש מי מכם היוכל לייעץ לי. מאז ההתקף השני לפני כשנתיים - הוא חי חיים עצמאיים (פחות או יותר) ומסרב לקחת תרופות למרות המלצות הפסיכיאטרים המטפלים בו. בחודש האחרון הוא חווה כמה אירועים טראומטים אשר גרמו לי לבקש מפקידת הסעד לחדש את הפיקוח על ביקוריו את הילדים. פקידת הסעד מתנגדת בטענה שאין סיבה מספיק משמעותית כדי לעשות זאת, וכי אין לסמוך על תחושות הבטן שלי או על התנהגויות ילדי -- וכי עדיף לילדים לפגוש את אביהם אפילו אם הוא קצת "מוזר" (כהגדרתה) מאשר שלא יראו אותו כלל. היא מאמינה כי הוא לא ישתף פעולה עם ביקורים בפיקוח ופשוט יעלם מחייהם כפי שעשה בעבר. מצד אחד איני סומכת (מניסיון מר...) על המערכת אשר אמורה לפקח אך אינה מסוגלת ומצד שני איני רוצה לגזול מילדי את אביהם. מה עושים?? מגינים יותר מידי או מגינים פחות מידי על הילדים אשר נמצאים היום במצב נפשי טוב וראוי לגילם. (איבחון זה נקבע לאחר תצפיות ע"י פסיכולוג ילדים.) האם משהו מכם עבר דילמות כאלה כבן/בת או בן/בת זוג לחולה סכיצופרניה, או האם אתם מכירים גוף משפטי או דומה היכול לעזור בחשיבה לפתרון ??

גילי שלום ללא ספק התמודדות עם בן משפחה חולה סכיזופרניה, בעיקר בתקופות של התקפים, דורשת הדרכה ותמיכה. את צודקת שאי אפשר לספר את כל הסיפור במסגרת הזו, ולכן את צריכה להיות בקשר קבוע עם גורמים שיוכלו לסייע לך. בנושא הפיקוח, פקידת הסעד אינה רופאה ולכן היא צריכה להסתמך על ממצאים עובדתיים. אינני יודע אם יש לך קשר עם הגורמים הטיפוליים של בעלך, אבל רצוי שגורם מקצועי שמטפל בו יהיה בקשר גם איתך ויוכל לתת לך הדרכה, כל עוד קיימת כמובן הסכמה שלו, שלך ושל הגורם המטפל. תוכלי אולי להיעזר בקבוצות תמיכה למשפחות של חולי סכיזופרניה, למשל באתרים הבאים http://benafshenu.jerusalem.muni.il http://www.beyachad.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן ותודה על תגובתך. בתשובה להערתך על קשר שלי עם הגורמים המטפלים -- כמו שפסיכיאטר אחד אמר לי לא לציטוט לפני כשנה - ככה זה צריך להיות... אבל, כמובן שאם אני נושא הפארנויה אין שום דרך לקבל את הסכמתו של בעלי לשעבר לכך שאהיה שותפה ולו רק למידע ההכרחי בלבד - מידע הנוגע אך ורק לשלומם של הילדים... כך אני מסתובבת בתוך מעגל (סיפור הביצה ותרנגולת...) מנסה למצוא פתרונות יצירתיים, מקומיים ונקודתיים כמיטב יכולתי. קדושת הסודיות הרפואית גורמת, במקרה שלי, רק נזק, תיסכול (במקרה הטוב) ועומסים בלתי אפשריים על שני ילדים קטנים שלא אשמים במאום. אבל הדיון על 'סודיות רפואית - עד לאן?' הוא דיון תאורטי ולא יודע להתחשב בפרטים. אנסה את האתרים/גופים שהצעת לי. תודה.