קצת ארוך, תסבלו!:)

היי! אני וחבר שלי כבר חצי שנה ביחד, לפני יומיים חגגנו והוא כתב לי מכתב כל כך יפה, ואני כל כך מאושרת. היום דיברנו והכל היה כרגיל, עד שלפני כמה שעות הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא לא בטוח שהוא רוצה להיות איתי. אז נפגשנו ודיברנו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו וטוב לי איתו ואני לא רוצה שזה יגמר, עדיין לא. הוא אמר לי שגם הוא אוהב אותי והוא הכי נהנה איתי בעולם, אבל הוא מרגיש שמן הסתם קשר מצריך מחוייבות: להתקשר בשעה זו וזו להפגש וכו וכו. אמרתי לו, ואני באמת חושבת ככה, שזה לא חייב להיות ככה. אפשר לצמצם וכבר אמרתי לו שיקח את כל הספייס שהוא צריך. עכשיו זה לא נראה לי הגיוני שאני לא אשמע ממנו כמה ימים ולא אראה אותו שבוע, אבל מצד שני זה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני אוכל לחזור לחברותיי ולחזור לשגרת החיים הקודמת, לפני שנכנסתי לקשר. זו לא הקרבה גדולה מדיי? שאני צריכה להיות בקשר לפי הצרכים שלו נטו?. אני לא כל כך חושבת שזה ככה זה יכול להיות אפילו יותר טוב, וזה מתאים לו וגם לי איכשהו כי אנחנו אוהבים אחד את השני. אני חושבת שזו רק תקופה כזאת אצלו, אולי זה יעבור, ואם לא אז אפשר להסתגל לצב חדש, כי אני אוהבת אותו ואני רוצה לדעת שאנחנו יחד, כי טוב לי ממש ממש ממש טוב לי תעזרו לי בבקשה

לילית שלום את צריכה לראות מה הכי טוב עבורך. מצד אחד אפשר להבין את הצורך שלו בספייס, אבל רק את יכולה לומר האם באמת זה סביר או שזו דרך אלגנטית להתרחק ולא להיות מחוייב. את צודקת שזה לא סביר שהוא יעלם לשבוע. השאלה האם את חווה את עצמך "לוחצת" ובאמת לא משאירה לו ספייס, או שאולי את רואה קשר בצורה שונה ממה שהוא חווה, ואז עדיף לפעמים לתפוס מרחק ואולי אפילו לחפש קשר אחר שבו הצרכים ההדדיים ניתנים למילוי בצורה יותר טובה. לפעמים דווקא מרחק זמני והחרדה לאבד אחד את השני מחזירים את הפרופורציות לדרישות אחד מהשני. בברכה ד"ר אורן קפלן