געגועים לפסיכולוגית

הייתי בטיפול לא ארוך(6 חדשים). הרגשתי ממש טוב בטיפול,למרותשהרבה פעמים הייתי עסוקה בלחשוב מה הפסיכולוגית חושבת עליי ואם היא מעריכה אותי באמת ולא כי היא חייבת להראות שהיא כן. ואני חושבת שבגלל זה רציתי להפסיק את הטיפול,למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה שיש עוד על מה לעבוד. ועכשיו אני מתגעגעת אליה,אבל רק המחשבה שאני אחזור אליה ועוד הפעם כל המחשבות על כמה היא מעריכה אותי וכ...יחזרו מונעות בעדי יכול להיות שהיא לא מתאימה לי? ואני יודעת שבטיפול הרגשתי טוב איתה הרגשתי קרובה אליה,אבל למרות זאת הייתי לא רגועה.

נועה, תחזרי אליה! יחד איתה תבררי את העניין הזה של "מה היא חושבת עליי" ולמה זה כל-כך חשוב לך. לא כתבת, שאת מרגישה שאכן סיימת עם הטיפול, ומצד שני הרגשת אצלה בטוחה.

נועה שלום המחשבות שהטרידו אותך אינן נפרדות מהטיפול. סביר להניח שמשהו בקשר הזה והמחשבות שמטרידות מייצג גם קשרים אחרים ומחשבות שקורות לך במקומות אחרים. לא בדיוק באותה צורה, אבל באופן שבהחלט יכול לספר עליך משהו. במידה והרגשת טוב בטיפול ואת מרגישה כעת בחסרונו אני ממליץ לך לשוב למסגרת הטיפולית ולהתמודד עם הקושי מתוך הטיפול ולא מחוצה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה, שלום גם לד"ר קפלן, לא פעם קורה שמטופל או מטופלת מסתלקים מהטיפול ממש בשלב מוקדם ביותר, ואני כפסיכולוגית יכולה לספר על תיסכול גדול. ברור לי שתוך זמן לא רב יחושו (חלקם, לא כולם) תחושת פיספוס והחמצה. יתביישו ויחששו לחזור (המטפל יכעס עלי? יסרב לקבל אותי? ירצה קודם כל להעמיד אותי במקום?). נסו לחזור. אתם לא מענישים איש באי העשיה שלכם, והמטפל גם לא יכעס (לרוב). עצם העזיבה והשיבה לטיפול יהוו חומר מצויין להמשך העבודה, אולי לעיצוב "חוזה" חדש ביניכם לבין המטפל.