פשוט צריכה עזרה

אני בת 26 אימא לילדה מקסימה בת שנה ו 8 חודשים. מיד לאחר הלידה פיתחתי הפרעת אכילה הידועה בשם - בולימיה. תחילה זה היה רק אחרי ארוחה ממש כבדה והיום כמעט כל יום אני מרוקנת את קבתי בדרך המאוד "מקורית" הזו. סביבתי כמובן לא מודעת לזה (אף על פי שאומרים שאני ממש רזה) הייתי מאוד רוצה להבריא (בעיקר מאחר שבעלי החל לחשוד ואף שאל אותי ישירות - וזה מה שהבהיל אותי!) התחלתי לקרוא ספרות בנושא, ואני חושבת שאני מתחילה להבין מאיפה זה בא. באופן כללי אני באה מבית מאוד חם ואוהב וגם היום יש לי בית חם שבו בעלי אוהב ומקבל אותי כמו שאני. אבל אני את עצמי ממש ממש שונאת ולא מבינה איך אפשר כל כך לאהוב אותי(בעבר הייתי 10 קילו יותר אולם אז זה ממש לא הטריד אותי-עניין האוכל- והייתי מאושרת יותר) . אני נגעלת מעצמי כל פעם מחדש. אי השליטה בלאכול ללא הבחנה ואח"כ תחושת הריקון והריקנות הנוראה...... אני לא רוצה להמשיך בזה ואני רוצה לצאת מזה - אבל קשה לי. הפחד להשמין והרצון להקיא חזקים ממני, מה שאומר שכבר ניסיתי מספר פעמים להפסיק. אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב כזה- הרי יש לי כל מה שבחורה הייתה רוצה, אז מה עוד חסר??? האם יש דרך להבריא או לנסות לקבל עזרה מבלי שהדבר יתגלה לסביבתי? (שזה אומר אפילו בעלי) אתם יודעים זה מדהים שאני מחשיבה את בעלי לבנאדם שאני הכי אוהבת והכי בוטחת בו כאשר בזה אני מתביישת לשתף אותו, פשוט מתביישת להגיד את המילה הנוראה-בולימית! הרי אני כל כך מוצלחת ויפה - אז את כל זה להרוס בידיעה?? - אני מעדיפה שלא. הרי אני בעצמי לא מסוגלת לקבל אותי. זקוקה לעזרה, אני לא יודעת בדיוק למה כתבתי את כל זה, ומהי מטרתי, אני פשוט צריכה עזרה.

את יכולה (וצריכה) לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואולי אפילו לפנות לפסיכיאטר (יש תרופות שעוזרות לדכאון שנילווה לבולימיה). אם לא תשתפי את בעלך בהליכה לטיפול, הוא לא יידע (אלא אם יש לכם חשבון משותף, ואז הוא יראה ש"נעלם" כסף אחת לזמן מה).

ליאת שלום טוב שאת מודעת למה שקורה לך ומעוניינת לשנות את הדפוס שנוצר. זו בהחלט התחלה נכונה. הבושה היא חלק מאפיין של מה שקורה לך, ואולי דווקא שיתופו של בעלך, במוקדם או במאוחר, יעזור לך להתגבר על הבעיה. אני ממליץ לך לפנות בהקדם לייעוץ פסיכולוגי. כמו שההודעה הקודמת של מיכאל מציינת, יש אפשרות להיעזר גם בטיפול תרופותי שעוזר במקרים הללו להביא לתוצאות מהירות יותר של הטיפול בשיחות. חשוב לעצור את התופעה מוקדם ככל הניתן ולכן אל תמתיני. במידה ואת חוששת לשתף את בעלך, בדקי האם יש מישהו אחר עימו תוכלי להתחלק במשפחה המורחבת והחברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן