מעונינת בתשובה כנה

לגידי שלום. פניתי השבוע לראשונה לפסיכולוגית לטיפול, הפגישה כללה בעיקר תאור שלי את מה שאני חושבת שהבעיה שלי וכ'ו הייתי במבוכה מאד גדולה, אבל התחושה הכללית שהיתה לי בפגישה היתה שהפסיכולוגית (שדוקא נראית לי מאד מתאימה) לא כל כך מעונינת בטיפול בי. אני לא יודעת אם זה קשור לאיך שהיא התרשמה ממני או מה שהיא חושבת שהבעיה (ואולי אין לה חשק להתעסק בזה) אבל התחושה הזו לא עוזבת אותי. הסיכום היה שנפגש עוד כמה פגישות כדי להכיר אחת את השניה יותר טוב ולהחליט איך להמשיך. מרוב שהייתי מודאגת מהאם היא תתאים לי, אפילו לא שקלתי לרגע את האפשרות שאני לא אתאים לה. אני לוקחת בחשבון שזוהי רק התרשמות שלי ואני מתכננת להמשיך המפגשים בחודש הקרוב לפי המלצתה אבל בכל זאת אני רוצה לדעת מה עושה הפסיכולוג כאשר מגיע אליו מטופל שהוא ממש לא מחבב או עם בעיה שהוא ממש לא מעונין להתעסק איתה (למרות שהוא יודע איך) האם יתכן שהפסיכולוגית תחשוב שאיננה מעונינת לטפל בי ותדחה אותי או תפנה אותי למישהו אחר? (יש לי חשש גדול מדחיה ואני מאד חוששת מכך) מצד שני, אם היא איננה מעונינת, בודאי שעדיף לי לחפש מישהי אחרת. איך אני יכולה לדעת? איך בכלל מתמודדים פסיכולוגים עם מטופלים שממש לא בא להם לטפל בהם (לא משנה מה הסיבה)? אני מאד אעריך תשובה כנה.

אחת שלום "לא בא" זה ביטוי לכל מיני דברים. לפעמים המטפל מרגיש שהוא לא האדם המתאים מבחינה מקצועית ואז בד"כ יאמר זאת בצורה ישירה. כאן השיקול הוא מקצועי טהור. אבל את מדברת דווקא על התחושה המאוד אישית שאין לך חשק לפגוש אדם מסויים. ראשית צריך לבדוק אם מה שקורה לך אינו השלכה מוחלטת שאינה קשורה כלל לפסיכולוגית. בסך הכל בקושי הכרתן. היה יכול להיות מעניין וחשוב לשתף אותה בתחושותיך מאחר והן בוודאי מספרות משהו על עצמך. ולגופו של עניין. פסיכולוגים כמו אנשים אחרים בוודאי יכולים להרגיש שמטופל מסויים אינו מעורר התלהבות (ולהיפך). בחיי היום יום התגובה תהיה התרחקות וסגירה של העניין. אבל במקרה של טיפול פסיכולוגי תחושות כאלו אמורות להיות כלי עבודה וכלי אבחוני. תחושות שאנשים מעוררים בך לא מעידים רק על עצמך אלא גם על האדם שמעורר את התחושות הללו. אנשים ש"לא בא" לעבוד איתם נושאים כנראה משהו בתוכם שמקרין לאחרים משהו שלרוב לא מקבל תשומת לב והתייחסות. פסיכולוג מיומן אמור לזהות את ההשלכה הזאת ולעבוד איתה. אחת האתגרים והתפניות המשמעותיות בטיפול כזה עשויה להיות הנקודה שפתאום כן "יבוא" לעבוד עם האדם הזה, שפתאום הוא הופך למעניין מגוון ורצוי. זה ישליך מן הסתם לא רק על היחסים בתוך הטיפול אלא גם על היחסים מחוץ לטיפול. העבודה הפסיכולוגית בניגוד לרוב העיסוקים האחרים היא עירוב של קשר מקצועי עם קשר אישי. תשומת לב לאופי הקשר האישי שנוצר והתחושות סביבו הם מרכיב משמעותי בעבודה הטיפולית מאחר והם בד"כ מדגם מייצג למה שקורה גם מחוץ לחדר הטיפולים ובעולם הפנימי של המטופל. אל תוותרי על החלק הזה, קשה ככל שיהיה. אם תצליחי להתמודד עם החששות שלך מול הפסיכולוגית יקרה לך שינוי שישפיע לטובה גם בעולם החיצוני, בגללו מן הסתם פנית לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי דעתי האישית, כדאי שתספרי לה על תחושותיך. כל ההתלבטות הזאת הרי גורמת לך המון סבל.....

שלום אורן, אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום הזה ומרגישה חובה נעימה לפרגן על הנועם, האמפטיה והאופן הבלתי מתנשא שבו אתה משיב. שלא לדבר על הידע, כמובן. מברוק.