חברות

לד"ר קפלן שלום, ברצוני להתייעץ אתך בקשר ליחסיי עם מישהי שהיום כבר אינני נמצאת בקשר איתה, שתינו נשים בשנות הארבעים, רווקות. ההכרות נוצרה לפני מספר שנים. בתחילה היה עניין רב מצדה, אך היא תמיד הייתה עסוקה מאוד הן בעבודתה, בה היא מצליחה מאוד, והן בקשריה החברתיים ובקשריה האינטימיים (תמיד יש איזה מאהב צעיר וטוב-מראה בסביבה). בעקבות מספר אפיזודות לא נעימות החלטתי בסופו של דבר לנתק את הקשר לפני כשנה. דוגמא אחת לאירוע כזה: שבת בבוקר, מצאתי קונצרט שלדעתי מתאים לשתינו, התקשרתי, ניסיתי לקבוע, כרגיל היא פירטה לי את שלל המשימות האקדמיות החשובות (גם אני אשת אקדמיה) העומדות בפניה באותו יום והיה ברור לי שלא נלך, אך אז היא שאלה: עם מי תלכי? ועניתי בפשטות לבד. בתגובה היא החלה לשאול מדוע אני לא יכולה ללכת עם X Y Z ואני כמו מטומטמת עניתי לגופו של עניין. בסוף, למורת רוחי, קבענו וברגע האחרון היא ביטלה. ניסיונות שונים שלי להסביר לה שהקשר במתכונתו הנוכחית אינו מתאים לי לא הניבו פרי, גם לא כשהייתי כנה איתה ואפילו אמרתי שעם אחרים מוכנים לשאת יחס כזה ממנה, זה בסדר לגמרי מצידי, אך לי זה לא מתאים. יש לציין שכשהלכנו כבר לקונצרט או לסרט, הנוהל היה שהכרטיסים מחכים לנו בקופה, כי היא תמיד הייתה יכולה להגיע רק ברגע האחרון, ולכל היותר היא "הקדישה" לי מעט מזמנה היקר לאחר הסרט, אך עד מהרה ויתרתי גם על כך. משנואשתי להסביר, השתמשתי בשירות הטוב של השיחה המזוהה בטלפון שלי וחדלתי לענות לשיחותיה ולהחזיר צלצולים. בליל הסדר האחרון, שאכן אין לי עם מי לחגוג ומאוד קשה לי בו בלאו הכי, היא התקשרה לאחר תקופה ארוכה, לא זיהיתי את המספר והיא "נחרדה" מהרעיון שאשאר לבד בליל הסדר, אך מייד הוסיפה התנצלות על כך שאינה יכולה להזמין אותי כי הוזמנה (לא שהמצב היה שונה אשתקד כשהיא לא הוזמנה ולא הזמינה). שיחה זו נגעה בנקודה כואבת באמת. ברור שמאז מספר הטלפון שלה חקוק על לוח ליבי באופן טראומאטי ביותר, היא ממשיכה לצלצל אך אני אפילו כבר יודעת את המספר בע"פ כדי לא לענות לה בטעות. הייתי מבקשת שתתייחס לעניין נקודתית ככל האפשר, משום שהייתי בטיפול שנים רבות, הפסקתי אותו בהסכמה מוחלטת של המטפלת (התייעצתי עימה חד-פעמית שוב לפני מספר חודשים והיא לא חשבה שיש ערך לחזרה לטיפול), אני מודעת לעצמי היטב ואני מעוניינת להתייעץ נקודתית דווקא עם מישהו שאינו מכיר את כל סיפור חיי, אם כי אין לי כל בעיה שתחליט לגעת בהיבטים אחרים. תודה מראש, מאיה

מאיה שלום שמתי לב שלמעשה לא ממש שאלת דבר. תיארת את האירועים ואת ההתנתקות שיזמת, אבל מה בעצם היית רוצה לשאול אותי? אני אנסה לומר מה שעולה לי מהסיפור שלך, ובמידה וזה לא הכיוון תקני אותי. על פניו נשמע שזה קשר שלא עושה לך טוב ומשהו בריא מתוכך זיהה את זה ופועל בהתאם. הייתי ממליץ לך לפעול באחת משתי דרכים. האחת ללכת עם מה שהחלטת ולנתק את הקשר. אני נוטה בד"כ לסמוך על "תחושות בטן" וכנראה שמשהו אמר לך לנתק מגע. דרך שניה שדווקא עדיפה בעיני במידה ואת מסוגלת לעשותה, זה להיפגש עם אותה חברה לשיחה ולומר לה באופן הישיר ביותר את כל מה שכתבת כאן. במידה ואת חוששת שלא תוכל להתבטא כראוי את יכולה לכתוב לה את זה במכתב. היתרון בכך הוא שתוכלי אולי להבין יותר טוב את מה שקרה ביניכן וללמוד מזה משהו על עצמך והקשרים שאת נמצאת בהם. תוכלי למשל להבין האם זה משהו שבאמת נובע מתכונותיה או נטיותיה האישיות או שהיה כאן משהו שגם את תרמת לו את חלקך. יתכן שהגישה הישירה והשיחה הכנה תוכל לחזק אותך. לגבי הקשר עצמו, קשה לדעת להיכן הוא ימשיך משם. את יכולה גם להחליט מראש שזו "שיחת פרידה" אבל לפחות תפיקי משהו ללימוד עצמי מכל מה שקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, תודה על תשובתך. אתה צודק: אין שאלה. לפחות אין משפט שמסתיים בסימן שאלה. אשר להצעתך, בשיחה איתה הייתי מאוד לא אסרטיבית וראיתי שהיא בכלל לא מבינה על מה מדובר. לאחר אירוע הקונצרט שתיארת, שבעקבותיו גמלה בי ההחלטה לסיים את הקשר, היא הוסיפה והתקשרה בלי שאני לה, והתחלתי להרגיש לא נוח. עקב כך, אכן שלחתי לה מכתב המבהיר את עמדתי. בתגובה היא השאירה לי הודעה נוספת בתא הקולי ובו היא אומרת שהיא מצטערת אם היא פגעה בי (רק לשם הנימוס). נדמה לי שבאותו מכתב כתבתי לה ש"ברז" שה הקו האדום שלי ובתגובה היא אמרה שהיא לא עושה אף פעם ברזים והיא מצטערת אם הבנתי זאת כך (ביטול יציאה משותפת 5 דקות לפני התרחשותה המתכוננת נראית לי בהחלט "ברז", שכן לא יכולתי ללכת לקונצרט לבד כבר). אני אכן תוהה אם המסר הרווח בטיפול פסיכולוגי לקיים שיחות הבהרה הוא יעיל. זה בוודאי קשור לאישיותי המסוימת, אך שיחות ההבהרה שאני ניסיתי לקיים לאורך החיים רק גרמו לצד השני להתבצר בעמדתו, למרות שעשיתי זאת בצורה נינוחה תוך התמקדות במה שאני הרגשתי. החברה, אגב, ממשיכה להתקשר ואני ממשיכה לא לענות לטלפונים, מה שלא נוח לי אך גם לא סוף העולם. התהייה שלי היא איך יש לה חיי חברה עשירים כל כך? הרי לא ייתכן שאנשים מוכנים ליחסים מהסוג שהיה לה איתי. מסקנתי היא שמשהו בי או בהתנהגותי איפשר את ההתנהגות הזו רק איתי, אך על כך בוודאי לא תוכל להגיב בלי להכיר אותי. תודה על תשומת הלב, מאיה