בכי אובססיבי

שלום, אני בת 23 ויש לי בעיה כבר שנים רבות. כשאני צריכה לספר למישהו משהו על עצמי (למשל לומר לרופא שיש לי חום וכאבי בטן) אני לא מסוגלת ומתחילה ישר לבכות. במשך השנים ניסיתי להתגבר בעצמי על הבעיה, ואכן היום אני לא בוכה, אבל אני כמעט בוכה (וקשה לי לדבר) ובגיל כזה זה ממש מפריע לי. אני בטח נראת כמו משוגעת. ניסיתי לחשוב על כך עם עצמי והגעתי למסקנה שאני פשוט מרחמת על עצמי במקרים כאלה, ולכן ניסיתי לחשוב בפעם הבאה כאילו אני מדברת על מישהו אחר לא עליי. זה לא ממש עוזר. האם יש פתרון אחר? אולי אני לא נורמלית? תודה.

שירי שלום הפתרון הוא בשני כיוונים אפשריים. האחד הוא באמת לנסות ולשנות את ההתנהגות שמפריעה לך. השני הוא לקבל את עצמך כמו שאת בלי להרגיש כזאת מבוכה. בעיקרון שני הכיוונים, כולל מינון מסויים משניהם, אפשרי בטיפול פסיכולוגי, במידה ואכן הבעיה מספיק מטרידה אותך כדי לפנות לעזרה. האם זה הדבר היחיד שמטריד אותך מבחינה רגשית, או שיש דברים נוספים מלבד התופעה שציינת? בעיקרון, אני לא מכיר בקיומו של המונח "נורמלי". מה שאת חווה הוא אישי וסובייקטיבי. אם הוא פוגע באיכות חייך כדאי לטפל בו כדי שתרגישי יותר טוב עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

התופעה הזאת היא לא הצרה הכי גדולה שלי בחיים, אבל הייתי רוצה ללמוד לחיות טוב יותר, וזה מאוד מפריע לי. לא מדובר רק בסיפור לרופא, אלא עוד כל מיני סיטואציות, כשצריך לדבר עם בן אדם פנים אל פנים. אשמח אם יש איזו שיטה לחשוב אחרת בלי לקחת תרופות. תודה. שירי