לד"ר

שלום לך. כתבתי לפני כמה ימים ולא התייחסת. אז נסיון שני.... שאלה קצת מוזרה. אני בת 40 נ + 2 וסובלת מכל מיני בעיות בריאותיות שמציקות מאוד אבל לא מסוכנות כבר 15 שנים. בשנים האחרונות יצא שחמתי סובלת מכל מיני בעיות בריאותיות. היא טיפוס מעצבן ומרגיזה את כולם. כל הזמן היא מתלוננת. בגלל זה אני מרגישה שאם אני אגיד לבעלי כל פעם אני לא מרגישה טוב , אני אהיה כמו אמא שלו. נוצר מצב של ריחוק. אני לא משתפת אותו בהרגשות שלי. אני גם רואה את עצמי באור לא טוב - אני נזכרת בה כל הזמן וזה נותן לי הרגשה רעה. אני לא נותנת לעצמי ליגיטימציה להרגיש לא טוב וגם לא נותנת שיעזרו לי. אני לא יכולה לשלוט בזה. אני ממש רחוקה מבעלי בגלל זה. נתקלת בדבר כזה? אני אפילו נרתעת מלהכין לעצמי כוס תה כי כשהיא נוחתת עלינו שישי שבת - היא מכינה לעצמה 20 פעם כוסות קפה או תה וזה יצר בי גם איזשהו גועל. מופרע לגמרי? תודה.

שיר שלום אכן ראיתי כעת שדילגתי בטעות על הודעתך הקודמת, והנה אני עונה עכשיו. מה שאת מתארת הוא שתיים או שלוש תופעות שאמנם מתקשרות באופן כלשהו, אבל בהחלט יכולות לקבל מענה בלתי תלוי. ראשית, חשוב שתקבלי מענה לבעיותיך הרפואיות, עם או בלי קשר לאסוציאציות שזה מעורר בך. המענה אינו רק הטיפול הרפואי הטוב ביותר אלא גם תמיכה שאת זכאית לקבל מהאנשים הקרובים לך. הסיפור השני הוא יחסיך עם בעלך שנפגעים בצורה כזו או אחרת, בגלל חמותך או בגלל סיבות אחרות. העניין השלישי הוא כמובן יחסיך עם חמותך והאופן שהם משפיעים עליך. כמו שציינתי, יש קשר מסויים בין שלושת הדברים, אבל בקשר הזה יש גם משהו מטעה. למשל, לטעון שאת מתרחקת מבעלך רק בגלל חמותך זה קצת התחמקות מלראות את המציאות המלאה. משהו כנראה חוסם את יחסיכם ומה שקורה עם אימו מגביר את החסימה, אחרת היית מסוגלת לדבר איתו. כנ"ל לגבי מיחושיך. יתכן שהם מציקים לך או פוגעים בדימויך העצמי בלי קשר לחמותך והאסוציאציה שלה מגבירה את המצוקה. לא, זה לא מופרע, אלא זה מטריד ופוגע באיכות חייך. אם אינך מסוגלת בשלב זה לפתור את הדברים ע"י שיחה פתוחה עם בעלך ואפילו עם חמותך אני מציע שתפני לייעוץ מקצועי כדי לקבל הנחיה. את אומרת שאת סובלת 15 שנה מבעיות רפואיות, בהחלט הגיע הזמן לקבל את המוגבלות שנכפתה עליך ולסדר את העניינים ברמת המערכת המשפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן