פלירטוטים

אני אוהבת ונוהגת לפלרטט עם גבר נשוי. בעת שאנו נפגשים - אנו צוחקים, מצחיקים אחד את השני ולאחרונה אף מחמיאים אחד לשני. זה פשוט ממלא את ליבי ונפשי, חשבתי לתומי, אולי הוא משלים את החסר שיש לי בבית. עייפתי מ"לחנך" את בעלי, כי חבל על בריאותי להוציא לשווא אנרגיה - כי ניסיתי כבר את ה כ ל - ושום דבר לא עוזר. האם זה בריא, האם זה לא יכול להביא נזק בעתיד? מה שמעניין אותי לדעת , האם הצד השני שמגיב לחיוב לפלירטוט מצידי ומשתף פעולה - מראה שגם אני ממלאה את החסר עבורו, האם חושק בי באותו מידה כי עובדה הוא משתף פעולה יוצא מן הכלל,? - מהמפלרטטת עם הקבוע.

שלום דווקא הדבר שמעניין אותך מכל הוא הדבר האחרון שעליו אני באמת יכול להגיב: קשה לדעת מה הסיבה שהצד השני מגיב להתנהגותך, בהחלט סביר שהוא מוצא בך עניין, אבל את זה את בוודאי יודעת. האם זה יכול להביא לנזק? אני מתאר לעצמי שאת מודעת למה שאת עושה ולוקחת בחשבון את המשמעויות הנלוות. נשמע שעיקר העניין הוא לא בהכרח הגבר שאיתו את מפלרטטת, אלא החיים השגרתיים עם בעלך ובכלל. אפשר להבין שהרומן (או המיני-רומן בינתיים) ממלא אותך כפי שאת כותבת, והוא תמונת הראי שמשקפת את השחיקה שאת חווה עם בעלך. אם ניסית איתו ה כ ל ושום דבר לא עוזר, שווה אולי לעמוד מול עצמך ולשאול בצורה רצינית מה את בדיוק רוצה: מעצמך קודם כל, מבעלך וכמובן מהגבר הנשוי שאת פוגשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תחילה, תודה על התייחסותך למכתבי. והריני להשיב לשאלותיך: מבעלי - אינני רוצה כבר מאומה, רציתי בעבר ואני יכולה להישאר עם הרצון עד 120. אין לי שום ציפיות ממנו, השלמתי עם אופיו, עם יתרונותיו וחסרונותיו ואיתו אחייה כל חיי, יש לנו משפחה נהדרת, נוחיות כלכלית והשחיקה הרקיע שחקים. מהגבר - אני מקבלת חום ותשומת לב שאת זה אינני מקבלת בבית ולא קיבלתי מעולם מבעלי, כי הוא טוען שזה אופיו למרות שאוהב אותי מאד מאד. כמובן, אני מציבה לעצמי גבולות ומקווה מאד שחלילה לא אסחף בעתיד (כי באמת לא הייתי רוצה להרוס נישואי לא שלי ולא שלו), בתוך תוכי אני צמאה ומורעבת רק להזדמנות כדי לפגשו. הייתי יותר מאושרת אם היה יוצא לי לפגשו לעיתים קרובות יותר.אם אני מבינה נכון מדבריך, שזה לא אסון וטרגדיה איך שאני נוהגת למרות שלא הגדרת זאת במילים מפורשות.