באפילה מוחלטת עזרו לי

אני לא יודעת כבר מה קורה איתי השתחררתי מהצבא לפני שנה ואני במצב נוראי מבחינתי אני מרגישה משותרת,קשה לי לתפקד אני לא מצליחה לעשות כלום קשה לי לישון וכשאני קמה המועקה בחזה כל כך גדולה שאני רק רוצה לא להרגיש יותר כלום.. מי שאולי זוכר חבר שלי זרק אותי בצורה מאוד מכוערת לפני 5 חודשים אמנם התאוששתי בערך לאחר 3 חודשים(נעלמה המועקה התמידית המציקה) אך לאחרונה זה חזר מסיבה אחרת ואידיוטית לחלוטין.. החלטתי שאני רוצה ליסוע לטייל אך לא ידעתי שאשאר לבד כל כך התרחקתי מאוד מחברות שלי כי חלקן לא יכולות לשאת את הדכאון הזה שלי.. חלקן נסעו בלעדיי ועם חלקן פשוט אין לי כוח לדבר אין לי עם מי אך החלטתי בכל זאת ליסוע אבל כעת שההחלטה נראית ממשית ואני צריכה לעזוב את העבודה נכנסתי פתאום לחרדות הולכות וגוברות אני פשוט מבועתת אני לא מסוגלת ליסוע לבד אני בקושי נושמת מרוב פחד נפגשתי כבר עם אנשים המחפשים שותפים לא רוצה ליסוע איתם(האם זה אומר שאני לא רוצה ליסוע????) מצד שני אני לא מסוגלת להשאר כאן אין לי פה אף אחד אני סובלת לגור בבית אני גם אולי אלמד באוקטובר כך שזה הזמן אבל מה לעזאזל אני אעשה?????????????????????????? כואב לי הראש מרוב מחשבות כולם חושבים שהשתגעתי אני גם מרגיה משוגעת אני מרגישה כלכך רע נראה לי שהטיול הזה הוא רק תירוץ להכנז לדיכאון הלכתי כבר לייעוץ אצל "פסיכולוג" של קופ"ח הוא אידיוט לגמרי הוא רק גרם לי להרגיש עיותר מפגרת....... תעזרו לי בבקשה.............................אני לא מסוגלת יותר

אני שלום את מתארת תקופה קשה מזה זמן ארוך שבה את נמצאת בדכדוך כבד. היציאה לטיול היא בהחלט סוג של התמודדות, אבל נראה שדרך הדברים החיצוניים את לא מצליחה למצוא פתרון. הפניה לפסיכולוג קופת החולים לא עלתה יפה, אבל זה לא אומר שאינך יכולה להיעזר בטיפול. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לייעוץ פסיכולוגי. אם את נמצאת בדיכאון במובן הפורמלי-רפואי של המילה יתכן שאת זקוקה גם לטיפול בתרופות וכדאי לבדוק זאת עם פסיכיאטר. חבל על כל יום נוסף שאת סובלת במידה וניתן לעזור לך באמצעות טיפול. את מתארת שבאופק ממתינה תקופת לימודים חדשה ולעיתים דלתות חדשות שנפתחות מבטיחות שינוי ושיפור. מדובר על תקופה של חצי שנה עד אז שבה את צריכה להתארגן ולמצוא את עצמך וחייך מחדש. תוכלי להמשיך ולנסות לעשות זאת בכוחות עצמך ולארגן בכל זאת טיול או פעילות חדשה אחרת, או/ו לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לעשות את השינוי מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הנה כמה דברי עידוד: כשהייתי שרוי במצב נפשי של חרדות וחשבתי שכבר אני הולך להשתגע, הד"ר שלי אמר לי שאין דבר כזה להשתגע - אלא זו רק תקופה קשה של משבר וצריך להאמין בעצמי. אחרי הכל, כך הוא אמר לי, ברגע שמישהו חושב שהוא משתגע - זה מעיד שהוא לא משוגע - כי הוא מכיר בכך שהוא מתנהג בצורה לא טבעית ונורמלית כבדרך כלל. לעומת זאת משוגע לרוב לא יהיה מודע למצבו. למרות שאינני רופא, אולי כדאי שתיפני למישהו בעצת ד"ר קפלן.