מוטרדת!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/04/2002 | 18:48 | מאת: לילית

אז ככה: יש לי חבר, ואנחנו ביחד כבר 4 חודשים לערך. אנחנו נפגשים כל יום, יום אצלי ויום אצלו . התקופה הכי ארוכה שלא נפגשנו בה היתה 3 ימים. ודיברנו על זה וגילינו שטוב לנו אני רוצה להיות איתו והוא רוצה להיות איתי אני בת 17 והוא בן 17 וחצי, אם זה חשוב. אבל אתמול היה מן מהפך בהכל. אני באתי אליו אחרי שלא נפגשנו יום אחד(כן כן לא נפגשנו חח) והוא הלך לשחק במחשב מן משחק חדש וקטלני. ואני נשארתי וצפיתי בחדשות פיגועים פיגועים וזה לא ממש עניין אותי אז כיביתי ושכבתי והוא שיחק ושיחק כמה שעות. אז היה לנו מן ריבון שבו הוא אמר לי שהוא חושב שזו זכותו לעשות מה שהוא רוצה באותו רגע ואני למרות שיש לי בעיה לדבר איתו ולהפתח אמרתי לו שאני מבינה לחלוטין ובגלל זה לא הטרדתי אותו כי אני יודעת שזכותו המלאה לעשות את זה. ואז הוא אמר משהו שהוא לא מבין למה הוא כל הזמן חייב להיות צודק בהכל , אמר שהוא מצטער והשלמנו. היום בבוקר היה מן יחס קריר משני הצדדים ולא הבנתי למה. בסוף כמו בכל יום שאלתי אותו אם בא לו שנתארגן ונלך אליי, והוא אמר שלא, הוא רוצה להיות לבד, ואני הייתי במן הלם ונעלבתי אבל ברגע מסויים עצרתי את עצמי ואמרתי לעצמי היי זה לא נורמלי כאילו זה לא הגיוני שזה מפריע לי, משהו כאן בהחלט דפוק. ואז הוא ליווה אותי והייתי מוטרדת והוא אמר לי מה קרה ואמרתי לו שאני לא יודעת, כי באותו זמן לא ידעתי זה לא היה מגובש אצלי בראש ואז הוא אמר שהוא לא יבוא אליי היום ואמרתי טוב. נפרדנו ביחס קריר חיבוק נשיקה ואני אוהבת אותך. למה זה ככה?? האם אנחנו צריכים קצת זמן איכות עם עצמנו ועם החברים שלנו.? אני חושבת שהוא צריך. תעזרו לי.....

01/04/2002 | 21:33 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לילית, הנה, עזרת כל כך יפה לעצמך. שאלת את כל השאלות, ענית לעצמך את כל התשובות, וגם הוא ענה לך. ארבעה חודשים כמעט כל יום יחד זה כמעט מתכון בדוק לשחיקה בכל הגילים, בוודאי שבגילכם. תתרחקי, תני לו את המרחב שהוא מבקש ממך, ותפחיתי מינון באופן דחוף. אפשר לכתוב על זה מאסה פסיכואנליטית ואפשר להיות מעשיים. אני מציע להיות מעשיים: יום-יום זה לחתונה, וגם אז מוצאים כל מיני פאטנטים לדלל את הקשר כדי לא לחנוק את השני. לכי לראות חברות שלך, עודדי אותו לראות חברים שלו - לקבוצת בני גילכם בני אותו מין יש חשיבות עצומה בגילכם - תנסי שבוע יום כן, יומיים לא ותספרי לנו איך היה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

01/04/2002 | 23:26 | מאת: טטיאנה

לילית יקרה, יש לי בת בגילך. גם אצלם היה אותו הדבר. הבחור אמר לה שהיא חונקת אותו ולא נותנת לו לנשום. היא נעלבה ובכתה כמה ימים. אח"כ הם התחילו לדלל את הפגישות. ביתי חידשה קשרים עם חברותיה וגם לנו להוריה היה לה זמן. כיום הם נפגשים כל שישי שבת וגם פעם פעמיים באמצע השבוע והאהבה פורחת.... את נראית לי ילדה חכמה ומבינה שחייבים לתת לאהוב גם מרחב מחיה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית