הורים, הבעיה הנפוצה.

טוב אז ריבים עם ההורים וקשר לא טוב איתם נראה לי זו הבעיה שנמצאת במקום הראשון אצל בני נוער אבל עדיין כל עניין לגופו. הקשר הם ההורים שלי הוא מחורבן, וזה בלשון המעטה. אני בת 17 ומאז ומתמיד היתה לי את ההרגשה שאני לא מקבלת אהבה בבית לפחות מאימא שלי תמיד קיבלתי כסף ובגדים ואף פעם לא אני אוהבת אותך או נשיקה ככה סתם. תמיד ההורים שלי היו מציקים לי למה אני כל הזמן בבית ולא יוצאת עם בנים כי חברות שלי כן ותמיד אימא שלי היתה משווה אותי לחברה שלי שמצליח לה עם בנים ושהיא מתנדבת במד"א ושהיא עובדת והיא תמיד טרחה להודיע לי שאני לא מספיק טובה בניגוד לחברה שלי. עכשיו כשיש לי חבר הם מצאו את נקודת התורפה שלי כי הם רואים שאני מאושרת ואם אנחנו רבים הם תמיד טורחים להזכיר לי שהוא לא יבוא יותר ופה ושם,אנחנו נפגשים כל יום לילה אצלו לילה אצלי. לפעמים אני מגיעה בבוקר ותוך שנייה אבא שלי מוציא עליי את כל העצבים ונאמרים דברים שלא היו צריכים להאמר ואם כן, אז בצדק. הוא תמיד רב ונטפל לכולם לאימא שלי , לאחותי צועק ומקלל, אין לו מספיק ביצים להרים יד על מישהו, הוא לא כל כך אמיץ. אני חושבת שהכל נובע מהמרמור שלו הוא היה מובטל במשך תקופה ארוכה וכנראה הוא הספיק לחשוב שהזמן שהיה נתון לו בעולם ושנתון לו, לא מוצה מספיק טוב. כנראה בגלל זה הוא ימני קיצוני, גזען ואדם דפוק וממורמור. אבל אני לא מבינה למה אני צריכה לאכול מזה? זה הרי לא מגיע לי.! אני רוצה לדעת מה האלטרנטיבות שלי מה אני יכולה לעשות? חשבתי על טיפול פסיכולוגי אבל כמובן הם לא מבינים למה אני צריכה. אבא שלי אמר: כ"שתתחילי לדבר עם קומקומים ולטעון שהם עונים לך, אז נוכל לשקול טיפול פסיכולוגי". מן הסתם האפשרות של לדבר איתם לא באה בחשבון כי אף פעם לא דיברתי איתם על כלום ולא התייעצתי איתם ועכשיו מאוחר מדי ואף אחד מהצדדים לא רוצה להתחיל להוציא שלדים מהארון, למרות שזה מה שיכול לפתור את זה. אין בינו תקשורת וזה עצוב, כי ההרגל הזה רודף אותי בחיי היום יום שאני לא יכולה לדבר עם אנשים , עם חבר שלי שמנסה כל הזמן לדובב אותי ומנסה לחבר את התצרף, אני. מקווה שתוכל לעזור לי

שלום לילית, בגיל ההתבגרות, בו את נמצאת, קונפליקט עם ההורים הוא הנורמאלי ולא האבנורמאלי. יחד עם זאת, את מתארת יחסים קשים במיוחד שראויים במסגרת טיפול אצל איש מקצוע הן לשיפור התמודדותך בהווה והן למניעת נזקים בעתיד. את נמצאת בגיל שטיפול כזה יכול לעזור לך במיוחד לטווח ארוך. אם המצב אינו מאפשר טיפול פרטי, את זכאית לטיפול פסיכולוגי במסגרת קופה"ח בה את חברה ע"י פנייה לרופא המשפחה שיפנה אותך לגורם המתאים. אפשרויות נוספות הן פנייה ליועצת ביה"ס אשר ייתכן ששיחות איתה תספקנה או שהיא תפנה אותך לפסיכולוג בשירות הפסיכולוגי החינוכי אליו ביה"ס שייך. עזרה אנונימית ונקודתית יותר ניתן לקבל גם בתחנות "דלת פתוחה" בהם אנשי מקצוע מקבלים בהתנדבות בני נוער. בגיל ההתבגרות יש חשיבות רבה לתמיכה ע"י קבוצת בני הגיל והעובדה שלמרות המצב הקשה שאת מתארת, את מסוגלת לקיים קשר עם חברך בהחלט משאירה מקום לאופטימיות רבה. חזקי ואמצי, ד"ר גידי רובינשטיין