פסיכולוג/ית לחיזוק

שלום, אני מחפשת פסיכולוג/ית שתוכל לעזור למשפחתי להתמודד עם העובדה שאבי חלה בסרטן הריאות לפני כחודש וחצי. כרגע הוא בתחילת הטיפולים הכימותרפיים ואני מעונינת בפסיכולוג טוב שיוכל לעזור לי ולמשפחתי. באיזור הצפון תודה

לסתו שלום. בעבר טופלתי אצל פסיכולוג מצויין!!!, שלצערי עזב את אזור מגוריי וחזר לקיבוץ בו הוא מתגורר באזור ק"ש. אם זה יתאים אשמח לבדוק איתו ולמסור לכם פרטים. תהיו חזקים ובריאים.

ניר היי תודה על התיחסותך אני מאמינה שאצור איתך קשר בהמשך תודה סתו

סתו שלום, קודם כל - איחולי החלמה מהירה לאביך! דבר שני... כדאי לך לברר פרטים על פסיכולוג/ית לחיזוק בביה"ח בו אביך מטופל. יש להם קבוצות תמיכה. אני יודעת שאפשר להיוועץ שם גם באנשי מקצוע מתחום הנפש, ואם אין - הם יכולים להמליץ על מטפל/ת טוב/ה. HERA.

HERA היי, תודה לך על התמיכה ... כן אני אפנה לעובדת סוציאלית בבית החולים בשלב מאוחר יותר מיכייון שכרגע אבי נראה ממש טוב (ברוך השם) ועדין לא רואים שום שינוי אצלו מבחינה חיצונית. מבחינה נפשית הוא פשוט עדין לא מבין מה רוצים ממנו , הוא עדין לא מבין שהוא חולה במחלה סופנית . תודה סתו

שלום סתו, הרעיון לפנות לטיפול עקב משבר כזה הוא רעיון מצוין ומעיד על כוחות ועל ניסיון ורצון להתמודד. לצערי, אינני מכיר פסיכולוגים מאזור הצפון, אך במרכז הרפואי בו מטופל אביך ישנה עובדת סוציאלית שאמורה לעזור למשפחה בהתמודדות עם המשבר ואם לא היא עצמה, היא בוודאי תוכל להמליץ לך על פסיכולוגים הפועלים באותו מרכז או באזור הצפון בכלל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר גידי רובינשטיין שלום רב, ראשית תודה על התיחסותך. תהיתי , האם יש לפנות בשלב זה : כשאבי עדין נראה במצב טוב ואפילו ממש טוב לאחר 2 טיפולים כימותרפים לטיפול אצל עובדת סוציאלית של בית החולים? כלומר, כשאבי מסתכל במראה הוא בוודאי אינו מבין מה רוצים ממנו כי הוא פשוט נראה אותו דבר ותופעות הלוואי אינן משפיעות אליו בשלב זה (תודה לאל ...). האם אנחנו נוהגים נכון כשאנו (בני משפחתי) חושבים כמובן על טיפול וקבוצת תמיכה , אך כרגע הוא באמת לא מרגיש שזה קורה לו למרות שהוא לא לא מפסיק להגיד : " למה נענשתי?" אשמח לשמוע את תגובתך תודה סתו

תוך כדי ששאלתי את ד"ר רובינשטיין שאלה אישית לגבי התנהגות "חברתי" בעתיד? (ראי הכתוב בפורום..) דפדפתי ומכתבתך נגע לליבי. ומתוך נסיוני המר שאני לא מאחלת לך ולאף אחד הריני אכתוב לך בקצרה. לפני מספר שנים אבי נפטר ממחלת הסרטן במעי אגס, אמי נפטרה מהתקף לב, הם כמובן, למרות שאני מבוגרת חסרים לי מאד ויהיו לי חסרים עד יום מותי. היינו משפחה חמה ולתפארת. אני מאחלת החלמה מהירה מאד לאביך. אני יודעת טוב מאד מה אתם עוברים ואיזה תקופה מחכה לכם. מנסיון של מנהל מחלקה שייעץ לי באופן אישי ואני מודה לו מאד על כך שאמר: בשביל שיהיה לי קל: להיות פסימית, לחשוב על הכי גרוע ואז אם חלילה יהיה גרוע ביותר - יהיה לי קל ביותר להתמודד. כל הזמן הדחקתי, השליתי את עצמי שאולי יקרה נס והוא יתרפא - והכל לשווא. המצב הלך והתדרדר. מעולם לא התייעצתי עם אף אחד, התמודדתי לבד, ומנסיוני - הריפוי הכי טוב עבורך ועבור משפחתך לא להיות אופטימיים, להשלים, זה קשה אמנם, והריפוי שלי היום זה אך ורק: בעבר: דיברתי עליו הרבה, בכיתי הרבה מאד, לדבר הרבה על זה, לא לשמור בלב- להתרוקן, ולהיות הרבה הרבה עסוקים - העיסוק משכיח, אין מה לעשות לפעמים בחיים צריכים לברוח מהמציאות בשביל להישרד, להמשיך קדימה למען הבעל והילדים. אני טיפלתי באבי כמו שמטפלים בתינוק פג, לא שמתי באף בית חולים, טיפלתי בו בבית והיה כמו שלד,אני לא יודעת מאיפה היה לי הכוחות לכך - אולי, מרוב שאהבתי אותו כל חיי, אני בת יחידה והיינו קשורים, שאני לא יודעת אם יש כזו אהבה בין אם לבת כמו שלי היה עם אבי. אי טפלתי בו לבד בביתי הגעתי לידי החתלה- רציתי באותו רגע למות, וברגע שראיתי את ילדי, הם נתנו לי את הכוחות להמשיך, אך בחגים ובשבתות ובאירועים - קשה לי עד היום. השתנתי, התבגרתי, אך ממשיכים לחיות בגלל הילדים. אל תחיי באשליות שהכל פתאום יהיה בסדר - הלוואי, אני מאחלת לך עם כל הלב - בריאות ואריכות ימים, אך מנסיוני, אני פסיבית -] כי ברגע שיש סרטן בריאות - הסיכוי קלוש, לאבי היה במעי האגס , אח"כ התפשט לכבד ואח"כ לריאות ונפטר. אני מספרת וכולי דומעת - כי הפצעים שלי נפתחו מחדש. למרות שאני בת 50. שוב, תהיו חזקים, אם את בכל זאת רוצה תמיכה, תבררי בבית החולים או בקופת חולים שלכם לכם אתם שייכים. הרבה הרבה בריאות ותהיו חזקים - מהמתלבטת, שעברה גיהנום אמיתי בחיים ושאני לא מאחלת לאף אחד מה שאני עברתי בחיי, היקרים בי ביותר בחיים והחברים שלי ביותר בחיים - נפטרו, היום - אני מת מהלך על שניים וחייה רק בשביל הילדים. כל טוב לך.

שלום למתלבטת החדשה , מכתבך כל כך נגע לליבי. כל כך הרבה אנשים מתמודדים עם דברים כל כך קשים (במיוחד בימים אלו...) עד שהנפש מתקשה להבין ,,, אני יכולה להבין מה עבר עליך ואני יכולה לומר שאת אישה חזקה ללא ספק. אני חושבת שהדבר הכי קשה הוא לראות אך האדם החשוב לך מכל דועך ודועך.... אני ואבי פיתחנו במהלך השנים (ואני קרובה לגיל 30) קשר מדהים . אני פשוט מעריכה ומאוד מאוד אוהבת את אבא שלי ולא מכונה לוותר. כרגע עברתי לגור קרוב אל הוריי ואני מטפלת בו בזמן הטיפולים הכימותרפים (יותר עידוד ותמיכה - הוא רק התחיל את הטיפולים תודה לאל שאין עדין תופעות לוואי () הוא פשוט נראה אותו דבר ומאוד קשה להאמין שהוא חולה במחלה סופנית. אני בחורה אופטימית מטבעי , מוכנה להאמין שזה קורה לי והמצב עכשיו שונה (אין לי ספק שחיי משתנים לחלוטין) ומחזיקה אצבעות שהסוף יהיה רחוק מאוד. אני מסכימה עם זה שאת מציעה לראות את המצב בפסימיות כדאי שמאוחר יותר יהיה קל יותר להשלים . מזל שיש לי משפחה תומכת ואוהבת ואני מאמינה שיחד נוכל להתמודד עם המחלה הקשה. כנראה שהחיים כל כך לא פשוטים והכל עיניין של מזל וגורל..... תודה לך על ההתיחסות , תישמרי על עצמך סתו

סתו היקרה, האם אפשר לכתוב לך למייל? יש לי הצעה בשבילך, אך אין באפשרותי לפרסם אותה בפורום.

נטע היי אני אשמח לשמוע ממך במייל : [email protected] לכתובת הזו אקבל את המייל תודה סתו

סתו, ניסית לברר סניפים של אגודת ח.ס.ן (חולי סרטן נלחמים) ? אולי יכול לעזור. עדי

ADI היי עדין לא ניסיתי כלום . אבי נראה ברוך השם ממש טוב (אנחנו בשלב ראשוני של הטיפולים הכימותרפים) והוא עדין לא מרגיש שינוי במצבו . לדעתי עדין מוקדם לכך , מדוע להכניס אותו למצב שהוא עצמו עדין בכלל לא מבין ולמעקל שזה קורה לו. אני פשוט רוצה לבדוק את השטח.... למרות שגם אני עדין לא מאמינה ומבינה שזה קורה לי ... בכל מקרה אני יודעת שאני יצטרך לעשות הכל ולפנות לאגודה. תודה לך על התמיכה סתו