לא יכולה יותר להתמודד עם הכל.....

נושא כללי מדי לטעמי אבל ניחא... אוקיי, אז הסיפור שלי הולך ככה: יש לי חבר ואני ממש ממש ממש אוהבת אותו, אין לי שום ספק בכך. אתמול הייתי אצלו ודיברנו, הוא בן 17 וחצי והוא התחיל לספר לי על זה שהוא לא כמו כולם שהוא קורא ספרים ובסביבה שהוא היה אף אחד לא קרא ומעניינים אותו המון דברים והוא יודע מההוא רוצה לדעת פילוסופיה, עיצוב פנים הוא רוצה לקרוא המון ספרים ולדעת המון כי בשביל גיל 17 וחצי הוא טעם קמצוץ ממה שהעולם מציע אך קמצוץ די נכבד. ובכל הזמן שהוא דיבר אני חושבת לעצמי, אני טיפשה אני כלום, אני לא יודעת מה אני רוצה ולא מעניין אותי כלום. אני מרגישה שאני לא יכולה להמודד עם המערכת היחסים הזאת כי זה דורש המון, אוזן קשבת שאין לי כל בעיה לתת אך זה גורם לי לרגשי נחיתות מחרידים. ואני חושבת לעצמי אלוהים, ( ואני אפילו לא מאמינה בו) מה הוא עושה איתי? למה הוא אוהב אותי? אני לא יכולה לדבר איתו על כל זה כי זו בעיה שונה לגמרי שאני לא יכולה להפתח לאנשים וזה טבוע עמוק בעברי. אני אוהבת אותו ואני לא רוצה לוותר עליו ולא נראה לי שאני אפילו אוכל לוותר עליו. אחת שאלה אותי מה מעניין אותי? חשבתי חשבתי ואמרתי לה שפסיכולוגיה פרוייד חלומות תיאולוגיה... אבל בדיעבד, כשחשבתי על זה לעומק אמרתי למה אני צבועה.? זה הרי לא באמת מעניין אותי עד כדי כך שאני רוצה לדעת הכל כאן ועכשיו. אולי זה גם בגלל שאני רק בת 17 אבל חבר שלי הוא בן 17 והכל מעניין אותי האם קשר שבו אני מרגישה רגשי נחיתות הוא טוב בשבילי?

שלום מיכל, קראתי בצער את מכתבך. השאלה אינה אם קשר שבו את מרגישה נחותה טוב עבורך, אלא מה גורם לך להרגיש נחותה. תחושת הנחיתות, כל עוד לא תטופל כראוי, תיסחב איתך מקשר לקשר. אם את שואלת את עצמך מה הבחור מוצא בך מן הראוי שתקבלי מענה על כך בטיפול שיעזור לך לשקם את הדימוי העצמי שלך. בני אדם שונים מתעניינים בתחומים שונים. אינך בתחרות עם חבר שלך, את בחברות איתו. הצורך שלנו להעריך את עצמנו באופן השוואתי לאנשים אחרים ולא בזכות מה שאנחנו אינו צורך בריא. לפי תיאורייך, הערכתך העצמית נמוכה ויש לבנותה במסגרת טיפול אצל איש מקצוע. הסיכויים לשיפור טובים מאוד בגילך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין