התמודדות של ילד עם גירושין

שלום, בני בן ארבע וחצי, אביו ואני נפרדנו כשהיה בן שנה. הקשר ביניהם בשנה האחרונה פחות או יותר יציב. אביו מתגרש בשנית בימים אלו, יש לו בת נוספת מנישואים אלו. בני נקשר לאשתו של אביו ואחותו ובשנה האחרונה הצליח לארגן לעצמו את הסדר החדש בחייו. ועכשו הכל עומד להשתבש שוב. הוא עדיין לא יודע על הצפוי. הביקורים גם נעשו בלתי סדירים ולא ניתן לתקשר עם האב בימים אלו כדי לשנות זאת. איך אוכל לעזור לבני להתמודד עם כל כך הרבה פרידות?

לאמא שלום. מצב של גירושין הינו מצב מעורר חרדה אצל כולם- הן אצל ההורים המתגרשים והן אצל הילדים. זהו מצב של חוסר וודאות מוחלט הנוגע כמעט בכל התחומים. הילדים אינם יודעים אם זה שהוריהם הפסיקו לאהוב זה את זה אומר גם את אותו הדבר גם לגבי אהבתם אליהם? האם מתגרשים גם מהם? האם ההורה שעוזב את הבית- עוזב גם אותם? ועוד ועוד חששות ופחדים. כל משפחה וכל ילד מתמודדים עם זה אחרת. חשוב במצב הזה (כמו בכל מצב אחר) לדבר עם הילדים. להסביר להם עד כמה שניתן, מה המצב, מה עומד להתרחש ולדבר גם על הדברים מהם חושש הילד. במקרה של הילד שלך- הוא עובר שוב משהו דומה למה שעבר בהיותו קטן יותר. גירושי אביו אולי משחזרים תחושות מן העבר. אולי זו הזדמנות לעבד עוד יותר את פרידתכם הראשונה, ולהראות לו כיצד כולכם התמודדתם אז עם אותם פחדים ודברים לא ברורים- ולמרות זאת הקשר נשמר. כך גם יישמר (אני מקווה) הקשר עם אחותו ועם אימה. חשוב גם לשוחח עם אביו של הילד ולשתף אותו בהשפעת גירושיו על בנכם. והכי חשוב זה לנסות ולשמור על הקיים- לא לפרוץ את כל המסגרות והגבולות כדי להרגיע את ילדכם- אלא להפך- לנסות ולהמשיך את הדברים השיגרתיים, המוכרים לו כל כך בכדי שיחוש בטחון. אני יודעת כמה וודאי קשה לך לראות את בנך נאלץ להתמודד שוב עם סיטואציה קשה ודומה לזו שהיתה בעבר. אני מחזקת את ידייך ומוכנה להיות פה עבורכם בכל שאלה או דילמה- כמיטב יכולתי. בברכה. רוית.

לרוית. תודה על תשובתך. מאוד מאוד קשה לי המחשבה שבני יאלץ להתמודד עם חוויה כזו שוב. אנחנו מדברים הרבה בינינו. כשאחותו נולדה הוא אמר לי שכשהיא תגדל קצת אז אבא יעבור לגור בבית אחר, וגם במשחקים שלו זה קורה הרבה. וכל זאת עוד לפני שהוא יודע שאכן זה יקרה. (לפחות אין קיפוח) אבא שלו מרוכז בעצמו בתקופה האחרונה ודי בלתי אפשרי לדבר איתו על העניין. הוא בדעה שלא צריך לספר כלום , לא לעשות מזה עניין כדבריו ושהדברים יסתדרו מאליהם. אני די לבד כאן למרות שאלו לא גירושיי. ברור לי שבני יבין מאוד מהר וחייבים לדבר איתו ,להסביר לו ולעזור לו להתמודד עם הרגשות שלו. אבל אני לא צד כאן רק רוצה את טובתו. וגם באיזשהו מקום מפחידה אותי המחשבה שבעצם כך הוא יבין שצריך להתנהג, הרי אנחנו מהווים דוגמא לילדינו, וזה בעצם המסר שעובר אליו. לאבא אין קשר לגידול הילד, אין אחריות ומחויבות.