זוגיות-לד"ר גידי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לצערי פספסתי את הצ'אט אבל קראתי את מאמרך בעיון רב אני בהחלט מסכימה ומבינה שהקושי שלי במציאת בן זוג טמון בחוסר הקבלה שלי את עצמי וברור לי שעד שלא אקבל את עצמי ואוהב את עצמי מספיק לא אהיה מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת. אך אם כך הוא האם עלי להשאר בהמתנה לרגע שבו אהיה מספיק אהובה על עצמי. האמת שחיכתי עד גיל מאוחר מאוד לקיום יחסי מין כי חיכיתי לבשלות לקבלה עצמית ולאדם הנכון. בסוף הבנתי שזה יקח זמן והחלטתי לא לחכות ולצאת למשימה. אח"כ שנאתי את עצמי יותר ויצאתי מידי פעם לתק' ארוכות, שנים של נזירות. השאלה איך אפשר במקביל לתהליך הקבלה העצמית לפעול למען זוגיות
שלום מ' להישאר בהמתנה ולחכות לרגע שבו תקבלי את עצמך זה מאוד לא מומלץ, כי קבלה עצמית אינה דבר שנוחת מהשמיים, כך שלא יופיע רגע כזה אלא אם כן תהיי מוכנה לעבור תהליך טיפולי שבאמצעותו תוכלי לקבל את עצמך ולהציע את עצמך, עקב כך, בצורה שיוויונית יותר במסגרת קשר זוגי. אני יודע שהעיצה לפנות לטיפול שכיחה בתשובות של כל היועצים כאן ולכאורה מתעוררת השאלה מה ערכו של הפורום אם בסופו של דבר קיימת מין המלצה גורפת שכזו ללכת לטיפול. אני מקווה שלגבי חלק מהאנשים שלא היו בטיפול עד פנייתם לפורום, ההבהרות שניתנו היוו דרבון ללכת לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
היי תודה על תשובתך בהזדמנות אחרת שפניתי אליך ציינתי שאני בטיפול. אני בטיפול מזה שנה ואכן עוברת תהליך של קבלה והערכה עצמית עדיין לא מספיק אבל זזתי כמה צעדים קדימה. ובכל זאת אני שואלת האם עלי להיות בהמתנה. המטפלת אמרה שאני לא בשלה לא במצב פנוי (לא המילים המדויקות) ובכל זאת נראה לי לא נכון לחכות ושעלי ליזום מצד שני הכמיהה, הלחץ לא עושים טוב אז מה אתה מציע?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
