דודי היקרים

דודי היקרים, זמן קצר לאחר מותה של אימא, החלטתם שמשקלי הכבד (שמפריע בעיקר לי), הוא בעייה שלכם. סיפרתי לכם והסברתי לכם ששומרי משקל עדיף לי, כי הייתי מאוד מרוצה פעם קודמת, אבל אתם לא נתתם את הסכמתכם, והחלטתם, שעליי ללכת לדיאטנית שלכם. הלכתי לפגישה, ראיתי שזה לא מתאים לי ולא הלכתי לפגישה נוספת. באחד מימי החופש הגדול (שישי שבת) באתי אליכם לארוחת ערב (כיוון שגם דודה שלי בענייני משקל, קיוויתי שהיא תתחשב בי) שמתם לי בורקס ריחני ומאיר עיניים, דודתי היקרה אמרה לי: "אל תאכלי מזה!!!" כל ניסיונותיי להגיד ש"לא נורא אם אוכלים פעם אחת בורקס" לא צלחו, ואני אכלתי אוכל תפל ומגעיל, ובאתי הביתה וטרפתי את כל המקרר (אין לי בעייה של בולימיה). העניין הוא דודתי, לא הבורקס, אלא התחושה שלי: "עדי, את נכנסת לקבוצת הילדים השמנים". ביום כיפור, גם הייתי אצלכם, ולאחר שסיפרתי לכם שעליתי 3 ק"ג (בשל אשמתי) אמרת לי דודתי: "הם פארשים!!! תלכי לדיאטנית" ומאחר שהסברתי לך שזה לא מה שמתאים לי אמרת: "את לא יכולה לדעת על סמך פגישה אחת". טוב אז כך: כיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יכולה לדעת על סמך פגישה אחת עם יש לי טאצ' עם המטפל בי או לא. חוץ מזה גם אם עליתי במשקל, מה קרה? אני בן אדם ובני אדם עושים טעויות לפעמים, לא? ההבדל ביני לביניכם הוא: שאני לא החלטתי שמשהו לא מתאים לי לפני שניסיתי אותו. אני בכל אופן, לא סיפרתי לכם, אבל אני ממשיכה בתהליך, גם ללא התמיכה שלכם. אמרת לי דודתי, "לא אכפת לי, מצידי את יכולה לעלות את כל הקילוגרמים שלך". אני, מתכוונת להמשיך מתוך כוונה, שתראו, שאפשר גם אחרת. אמנם חוסר התמיכה המשפחתית מאוד חסר לי, אבל יש לי את התמיכה מהקבוצה. אם התמיכה היא במחיר של ניג'וס ליד השולחן, ולגרום לי להרגיש מסכנה, אז אני מעדיפה לוותר על התמיכה שלכם. אימא שלי, שגם איתה לא היה לי קל, מעולם לא עשתה לי את זה!!! בכל אופן, אני מאוד אוהבת אותכם, עדי

אני מקווה שזה לא מכתב התאבדות!

לאלמונית הדואגת שלום, באשר לרעיון כאילו זה מכתב התאבדות: זה לא!!! 1. אם כל הקשיים שעברתי, (שני הורים שנפטרו) אני בחורה בעלת הרבה שמחת חיים. 2. כל הבסיס של מי שעוסק בהרזייה, הוא, הרגלי חיים בריאים. ואם אני עושה את זה אצל המדריכה שלי, שעברה את אותו תהליך כמוני, ולא אצל הדיאטנית, מה רע בזה? גם המדריכה שלי מקבלת ידע בתזונה. דבר נוסף שכדאי לך לדעת, שהרבה אנשים מעדיפים את הדרך הזו על פני הדיאטנית וזה משתי סיבות: א. הקבוצה תומכת. ב. כפי שציינתי כבר קודם, המדריכה שלי עברה את זה. 3. טלי פעם אמרה שהדרך לעצמאות היא קשה. זה נכון!!! בסוף הסביבה תקבל את זה שאני אחרת. גדלתי באופן אחר. 4. תדעי לך, שאני משתפת את המשפחה שלי די הרבה. לא תמיד דעתם מקובלת עליי, ולא תמיד דעתי מקובלת עליהם. זה טבעו של העולם!!! עדי