שאלה לטלי פרידמן

טלי שלום, אני לקראת לימודים והתלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה ולימודי סיעוד(שנראים לי כמקצוע יותר פרקטי ונדרש). הבנתי שיש אפשרות להתמחות בסיום הסיעוד בבריאות הנפש. ולשאלתי - האם ידוע לך מהי בדיוק התמחות זו ובמה בדיוק עוסקות האחיות לבריאות הנפש (האם הן עוסקות באחבון וטיפול בבעיות שונות או אחיות "רגילות" בבתי חולים פסיכיאטריים. בתודה, נואל

נואל שלום רב, אתה מביא בפני את התלבטותך לגבי לימודים בפסיכולוגיה או מאידך בסיעוד עם התמחות פסיכיאטרית. ובכן, ישנו שוני בין המקצועות ואנסה להבהיר כל אחד מהמקצועות. פסיכולוגיה אלה לימודים ארוכי טווח, במידה ואתה רוצה להיות פסיכולוג (לאו דווקא פסיכולוג קליני, אלא יכול להיות גם פסיכולוג חינוכי, חברתי וכו'). מסלול לימודי הפסיכולוגיה כולל שלוש שנים של תואר ראשון. אחרי תואר זה אי אפשר לעבוד בטיפול, אולם ישנם מקצועות שונים שמעדיפים לקבל אליהם בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה כמו רכזי כוח אדם, מדריכים בחינוך מיוחד, בהוסטלים וכו'. במידה והינך מעוניין להיות פסיכולוג עליך להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה. יש לציין שתנאי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה קלינית בפרט הינם מהגבוהים בארץ, ואחוז המתקבלים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית הוא פחות מ 20% מכלל הנרשמים. לאחר שעברת את שבעת מדורי הגיהנום והתקבלת לתואר שני בפסיכולוגיה עליך לסיים את התואר השני, ואח"כ להמשיך להתמחות. שני המהלכים האחרונים ייגזלו מחייך עוד לפחות ארבע-חמש שנים. כך שבחישוב מהיר, כדי להפוך לפסיכולוג קליני עליך להקדיש את שבע-שמונה השנים הבאות בחייך למען המטרה. לדעתי השקעה מרובה זו של זמן ויכולת הינה טובה ומיטיבה עם הלומדים. מקצוע הפסיכולוגיה ובעיקר הפסיכולוגיה הקלינית הינו מורכב והסטודנט זקוק ל"תהליך הבשלה". לא מספיק רק לדעת מה אמר פרויד, או מי היה ויניקוט. כדי להיות פסיכולוג טוב, ולבנות את האישיות הטיפולית נדרש זמן, בגרות וכוח נפשי לא מועט. לעומת זאת, מקצוע הסיעוד הינו שונה ראשית בזמן הלימודים המושקע. מקצוע הסיעוד נלמד תוך ארבע שנים (לאח/ות מוסמך/ת). לא ידוע לי לגבי זמן ההתמחות לפסיכיאטריה, אולם בכל מקרה לאחר כארבע שנים, אתה יכול להתחיל לעבוד במקצוע. אתה שואל מה עושים אחים פסיכיאטרים. אני אענה לך מהמקום הבסיסי ביותר מתוך הכרותי את בתי החולים הפסיכיאטרים כעובדת סוציאלית או מתמחה בטיפול באומנויות, והתרשמותי האישית לגבי עבודתם. ראשית האחים הפסיכיאטרים קודם כל משמשים כאחים רגילים לכל דבר: חלוקת תרופות, חבישת פצעים או מתן טיפול רפואי ראשוני וכדומה. נוסף על כך האחים הפסיכיאטרים משמשים כ"מנהלי טיפול אישיים" (case managment) ברוב בתי החולים הפסיכיאטריים. לכל אח/ות יש מספר מטופלים. זה אומר לדאוג להם באופן אישי יותר לצרכיהם, לעקוב יחד עם המטופלים אחר התקדמותם בתוכנית השיקומית שנבנתה עבורם, ליצור קשר עימם באופן אישי יותר וגם עם קרובי משפחותיהם וכו'. הצוות הסיעודי בבית החולים הפסיכיאטרי נכלל ברוב המדרגים בביה"ח, מוערך על ידי כל הצוותים הטיפוליים ובעל משמעות רבה. נוסף על כך יש להם השתלמויות רבות בנושאים שונים, שתורמות להם להתפתח באופן דינמי כל הזמן. עכשיו אני רוצה להציג לפניך עוד אפשרות אחת והיא העבודה הסוציאלית, שזהו המקצוע הראשי בו אני עוסקת. מקצוע זה הוא שילוב של החלק המעשי והחלק הטיפולי-מעמיק. בעבודה סוציאלית התואר הראשון אורך כשלוש שנים. במהלך הלימודים החל מהשנה הראשונה מתחילים לעשות הכשרה מעשית (פרקטיקום/סטאג', בלעז). בסיום הלימודים אפשר להיכנס מיידית לעבודה במקצוע. אפשרויות בחירת התחום הן נרחבות: ילדים, מבוגרים, חולי נפש, מפגרים, אוטיסטים, מחלקות בבתי חולים כלליים, מרפאות לבריאות הנפש, מחלקות רווחה ועוד האפשרויות רבות. אנשים עם נטייה לעבודה קלינית ושאיפה להיות מטפלים קליניים ימשיכו לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית שאורכת שנתיים. לאחר התואר השני, עובדים סוציאלים רבים הופכים למטפלים קליניים המקבילים לא פעם ביכולתם ורמתם לפסיכולוגיים. ההבדל הוא שעובד סוציאלי קליני לא מוסמך לעשות איבחונים פסיכולוגיים. תחום זה שמור לפסיכולוגיים בלבד. לאחר מכן יש שוב אפשרויות רבות להמשיך ולהתפתח: תארים מתקדמים בעבודה סוציאלית, בית ספר לפסיכותרפיה והתמחויות נוספות כגון : הנחיית קבוצות, גשטאלט, תרפיה באומנויות וכו'. כך כאמור נתפסת העבודה הסוציאלית כשילוב בין החלק הפרקטי-המעשי יחד עם החלק הטיפולי המעמיק. עכשיו עליך להחליט כמה זמן אתה רוצה להשקיע כדי ללמוד מקצוע כלשהו, האם אתה מעדיף משהו פרקטי יותר או משהו "התפתחותי" יותר, ובעיקר לחשוב על "מה אתה רוצה לעשות שתיהיה גדול". רצוי תמיד לקחת בחשבון שכל בחירה נתונה לשינוי, וגם אם התחלת במסלול מסוים, תמיד אפשר להתחרט ולעבור למשהו אחר. הצעה אחרונה היא פשוט לשאול אנשים מהתחומים אותם הזכרת לגבי עבודתם ותהליך הכשרתם. ראיתי גם פה בפורום ייעוצים של סטודנטים לפסיכולוגיה תואר שני. אתה יכול אולי לפנות אליהם דרך האימייל, ולשמוע חוויות ממקור ראשון. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית