לליבי המון תודה

ליבי כתב/ה: > > > > קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה > דווקא שואף לזה. > > ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם > כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" > > אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? > > המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? > יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון > שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח? > > ליבי שלום השיפור הדראמטי במצבי לא חל כשהתחלתי ליטול תרופות אלא ביום שהיה לי תיקול עם מישהי והתחלתי לבכות לפסיכיאטר שאני רוצה להתאבד כי החייים שלי בזבל. הפסיכיאטר ענה לי בדיוק באותו סיגנון שמצוטט למעלה והדברים שלו היו בערך כך "אתה לא תתאבד אתה סתם מפונק שמבלבל את המוח" מאותו יום הראש שלי התיישר ועליתי על מסלול נכון שום דבר לא שכנע אותי לקבל את המלצת הפסיכיאטר להפסיק את הטיפול התרופתי כמו הדברים הנוקבים והקולעים שאת אמרת לי בציטוט מלמעלה עלי לציין שאת בת עשרים פלוס ואני בן 47 ולמרות זאת את יודעת בצורה מדהימה לדבר עם פאציינטים בשפה של רופא שהוא סגן מנהל מחלקה האם הכישרון שלך לדבר עם חולים או חולים לשעבר ולאבחן דרך האינטרנט נובע מנסיון אישי??? תודה שאול

תודה על המחמאה... יש לי הרבה ניסיון בהמון נושאים שעברתי ושחוויתי אבל בתכל'ס - כמו שכתבתי בעבר בפורום...התאבדות היא בריחה ומי אמר שבמימד אחר יהיה לנו יותר טוב? (מכיר את הנאום של המלט?) אלכוהול ותרופות הן גם בריחה...כמו אקמול. אקמול נועד לשכך כאבים אבל הוא לא פותר את הבעיה...זה נעים וזה קל ומאד נוח אבל לפעמים הבעיה עמוקה הרבה יותר מהכאב ה"סתמי". התרופות שאתה לוקח הן על מנת לשכך את הכאב הנפשי ולברוח ממציאות קשה...וכתבת את זה בפירוש בהודעה...אבל המציאות רודפת אחרינו, וזו עובדה כי היא פשוט תחכה לך עד שתתפכח מהאלכוהול או עד שתפוג ההשפעה של התרופות. אז חבל אפילו להתחיל עם זה... צריך רק לדבר להיעזר ולהיתמך על ידי חברים שאכפת להם ממך, שחוו חוויות דומות וכאלה שפשוט רוצים להיות שם בשבילך...ועל ידי עזרה מקצועית זה פותר את הבעיות בצורה המהירה והבריאה ביותר בכל מצב... כתובת האי מייל שלי כאן אם תצטרך :-)