בגידה

הבעיה שלבעלי ניראה שהכל כבר חלף ועבר וצריך להמשיך הלאה אין להחזיר את הגלגל לאחור, מאז הפיצוץ לא מדברים מלה בנושא שמא זה יהרוס שוב הכל(קשה לו להתמודד עם טעותו) לכן, איך אסביר את הפגישות עם הפסיכולוג, חוץ מזה הוא המפרנס הראשי איך אצדיק את ההוצאות? כלפי חוץ אני עוטה מסכה ומראה לעולם שהכל בסדר, אבל יש לי את הנפילות שלי ולא תמיד יכולה להסתיר אותם, ואז בא הכעס שאני גורמת זאת לעצמי ולא מנסה לצאת מזה, אין הבנה שאלו תופעות לא רציונליות. יש אולי רעיון אחר?

שנהב, את יכולה לומר לו, שאת הולכת לטיפול בגלל הנושא של ההטרדה המינית... לא הכל סובב סביבו או סביב הבגידה שלו... ככל שתמשכי את הזמן ותעטי מסיכות, ככה יהיה לך יותר קשה אח"כ...

החלפתי את שמי כפי שביקשת, אני שמחה שאתה מנסה למצוא איתי פתרון. האם אתה חושה שרק טיפול פסיכולוגי יציל אותי? הייתי כבר שם והפסיכולוג היה מנהל המחלקה, אבל הוא היה נירדם וזה פגע בי מאוד, נוסף לכך הוא לא היה אומר מלה לכל אורך הפגישה, יצאתי מתוסכלת והפסקתי את הפגישות( בתחילת המשבר לפני 3 שנים הילדים לחצו על טיפול לכן הלכתי אבל אחר כך הוא טען שזה מיותר). אני שמחה שאתה כאן איתי ועכשיו מפני שאני היום אבודה, כוסית וודקה לידי ולא יודעת איך לסדר את המחשבות.

אתה חושב שאם יש תובנה לאדם הוא יוכל להיתגבר מתי שהוא?

אתה חושב שאם יש תובנה לאדם הוא יוכל להיתגבר מתי שהוא?

כואבת היקרה כמו שד"ר אברהם כתב. יתכן והיתה סיבה לבגידה, בד"כ זה בעיות בזוגיות. אבל שזה נעשה זה פוגע באמון. זה שובר מיתוס שמי שאת אוהבת פוגע בך ככה. כמו שהרה כתבה הוודקה והכדורים זה בריחה. והבריחה מהסוג שלך זה בריחה לעולם הבא. זה לא נותן פתרונות לבעיות אמיתיות שקימות. הדרך הטובה ביותר זה להתמודד. וזה שהפסיכולוג היה מנהל מחלקה זה עדיין לא אומר שהוא לא דביל. יש כל מיני סוגים של פסיכולוגים כמו שיש סוגים שונים של אנשים. לכן תמצאי לך מישהו אחר שיתיחס אליך ולבעיות שלך בכבוד. בקשר לבגידה. הבגידה כבר נעשתה ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. נותר לך או להתמודד עם זה או לפרק את החבילה. אבל כדאי לך קודם לשמוע דעה מיקצועית אולי אחרי כל כך הרבה שנים יתכן צ'אנס נוסף. הרי כולם טועים בסופו של דבר. ואל תחשבי לרגע שאני מגונן עליו. בקשר להטרדה מינית בגיל צעיר. אולי זה מה שגרם להפרעות בזוגיות. לכן עליך לטפל בזה בתור התחלה ולא להזניח את זה וזה גם תירוץ טוב לטיפולים. הרי הטיפולים חסויים. וכמו שכבר כתבתי לך. בעיה אחת יכולה לפתור בעיות נוספות. לכן אל תיתיאשי, תמצאי פסיכולוג טוב, ותטפלי בבעיות אחת אחת. ושתיהי יותר חזקה תחליטי בקשר למה שאת רוצה לעשות הלאה בחיים שלך. אם זה להמשיך במסגרת הנישואים או לפרק את החבילה. ואני בטוח שתיהי יותר חזקה תצליחי לפתור בעיות אחרות שמטרידות אותך. בכל מיקרה תשפכי את כל הוודה לכיור. ותעיפי את הכדורים המיותרים מהבית שלך. ותתחילי לפתור ממש את הבעיות בהצלחה @------)----- איתן

שלום שנהב (בוכה), את אכן מתארת מצב קשה מאוד. קראתי גם את פנייתך המקורית וגם את תגובתי של ד"ר אברהם. הייתי מפריד כאן בין שלוש רמות התייחסות: א. הבגידה כמשקפת מה שקורה בינך ובין בעלך. ב. הבגידה כטריגר שעורר אצלך בעיות מודחקות שעלו בטיפול. ג. מונוגמיה (נאמנות מינית) כנורמה תרבותית לעומת צורך בגיוון מיני כצורך ביולוגי. באשר לעניין הזוגי, אני נוטה להסכים, באופן כללי, עם ד"ר אברהם: חיפוש שותף מיני ורגשי מחוץ לנישואין אכן מבטא, במקרים רבים, שחיקה, אי שביעות רצון או חוסר סיפוק מחיי הזוגיות. ברמה הזו הדברים צריכים להיות מטופלים בטיפול זוגי. עם זאת, קשר הנישואין עצמו הוא קשר מחייב הרבה יותר מהקשרים הצדדיים, המיועדים בד"כ אך ורק להנאה גרידא. לכן קיימים בהחלט מקרים שבהם אחד מבני הזוג (סטטיסטית גברים מודים יותר בבגידותיהם) חש צורך "להתאוורר" ולחפש ריגוש מיני במקום אחר, משוחרר מלחצי הזוגיות והמשפחה. ספציפית יותר למקרה שלך, את חוזרת ומתארת את תלותך הכלכלית בבעלך ויכול מאוד להיות שתלות זו היא רק היבט אחד של תלותיות כללית יותר שלך בבעלך שגרמה לו תחושת מחנק ואז, במקום ללבן זאת איתך, הוא בחר בפתרון הקל. באשר לבגידה כטריגר לפריצת בעיות אחרות שלך, כאן מדובר בעניין הרבה יותר רציני. עצמת התגובות שלך, ההתמכרות לגלולות ארגעה ולאלכוהול וההרגשה שהחיים לא שווים לאחר הבגידה - כל אלה מעידים על כך, שעד כמה שהבגידה היא אירוע כואב בפני עצמו, במקרה שלך הוא עורר הרבה יותר ובכך אכן יש לטפל בפסיכותרפיה אינדיבידואלית. לא ידוע לי באיזה אופן את מקבלת את תרופות הארגעה, אך אם לא עשית זאת עדיין, כדי להחזיר לעצמך קצת שליטה על חייך, נראה לי שפסיכותרפיה אינה מספקת ואת צריכה להתייעץ באופן מסודר עם פסיכיאטר שיתאים לך טיפול אנטי-דיכאוני ואנטי-חרדתי מסודר, לא כזה שיגרום לך התמכרות: חלק גדול מהתרופות האנטי-דיכאוניות מפחיתות את החרדה ואינן גורמות לתלות ולהתמכרות שגורמות התרופות נוגדות החרדה בלבד, שהשפעתן קצרת-טווח. מדובר בטיפול ארוך טווח ויסודי יותר שיפחית את רמת הפגיעות שלך. הדבר גם יאפשר לך להיעזר יותר בשיחות וגם להגיב ממקום יותר שוויוני במערכת היחסים עם בעלך, שכן הסימפטומים הגופניים יפחתו. לגבי מונוגמיה בכלל - הכלל שבני זוג אמורים למצוא סיפוק מיני באופן בלעדי זה אצל זו הוא כלל חברתי-תרבותי, שבא לשמר את מוסד הנישואין. הצורך הביולוגי, בעיקר של גברים, הוא צורך בגיוון. מחקרים שונים שהשוו את רמת חיפוש הריגושים אצל גברים לעומת נשים, העלו שגברים הרבה יותר מנשים מחפשים ריגושים מחוץ לנישואין, בעוד נשים שואפות יותר ליציבות בקשר הזוגי. ההתנגשות בין הנורמה התרבותית והצורך הביולוגי לגוון היא אחד הגורמים המסבירים את העלייה המתמדת באחוז הגירושין (העומד כיום על יותר מ-25% בישראל). בדברים אלו אין התייחסות אישית למקרה שלך, זה לא אמור לנחם אותך, אלא להעמיד את הדברים בפרסםקטיבה קצת יותר מציאותית. אני מאחל לך הצלחה רבה בטיפולך הלא-פשוט, שמטרתו המרכזית כפי שאני רואה אותה (בשילוב עם טיפול תרופתי מסודר), היא בצד עיבוד חוויות הילדות הקשות, ניסיון להגדיר את עצמך כאדם עצמאי שאינו תלוי כלכלית ורגשית בבעלך. אין זה אומר פרידה מבעלך בהכרח, אלא התייחסות לפרידה כזו כאפשרית ולא כסוף העולם. חוסר האונים הכמעט מוחלט שאת מתארת ביחסייך עם בעלך והעובדה שאת נזקקת לסימפטומים כה קשים כדי למשוך את תשומת לבו מקנות לו מטבע הדברים עמדת עליונות לגבייך, וזה חבל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לד"ר רובנשטיין. לא קראתי לעומק את תשובתך מכיוון שבאותו היום בשבת 10 בבוקר הלך לעולמו אדם יקר לי מאוד - האבא של בעלי - כרגע אני סועדת את המשפחה באבלם, אשיב לך וכל מי שפנה אלי בהקדם. תודה בכל אופן.

שלום ד"ר לא השבתי עד כה מפני שבאותו היום שכתבתי, האבא של בעלי ניפטר ונאלצתי לסייע למשפחה בשבעת ימי האבל. קראתי בעיון את תשובתך ואכן אקח לתשומת ליבי הכל ואנסה לייסם חלק מהם. יש לי שאלה- בזמן שבעת הימים כאשר הייתי עסוקה רוב שעות היום בעזרה לאנשים(לא הלכתי ללימודים) לא חשתי שום תופעות פיסיולוגות שליליות כמו שביום יום. לא חנק לא דפיקות לב וכ"ו. האם זה אומר שכשאני לא עסוקה המחשבות מביאות אותי למצבי ? (למרות שכשזה קורה אני לא חושבת בכלל על הבגידה) מחשבות לא רציונליות כמובן. או שאני גורמת לעצמי לחשוב ולשקוע בבעיה? לתשובתך.