עדי - התמודדות עם אבל וביוגרפיה

שלום לכל הגולשים כאשר העליתי את תחושותי על מות אבי הזקן קיבלתי תשובות גם מעדי שגילה כיום בערך כ 30 ושני הוריה הלכו לעולמם טרם זמנם. האם הלכה לעולמה בגיל חמישים מסרטן ואביה נפטר קודם לכן מדום לב אני חושב שעדי היא מופת ואני מפרסם ברשותה בפורום את הביוגרפיה שלה על כך שעדי מהווה מופת יוכל כל אחד מהקוראים להגיע למסקנה מקריאת הדברים בשנה האחרונה התמודדה עדי בצורה מוצלחת גם עם המשקל תודה שאול adi כתב/ה: > > > נולדתי רגיל. בערך בגיל 3.5 חודשים אימא שמה לב שאני לא מתפתחת > כפי שצריך והתחילה לרוץ איתי לכל מיני רופאים. חלקם אמרו לה: > "חכי, זו ילדה ראשונה, את צעירה ולא מנוסה, יש זמן, וכו'" חלקם > אמרו לה לשפשף לי את הגוף החל במגבות עדינות, וכלה בסקוטשפייטים > מתוך טענה (לדעתי ולדעתה מגוחכת) שאם אני לא הולכת, אני לא יודעת > להבחין בין ימין ושמאל. יותר מאוחר היא הסבירה לי שזה בולשיט כי > כשמלבישים את הילד מדברים אליו. התחלתי ללכת בגיל שנה ו11- חודש. > מגיל 3 עד גיל 6 הלכתי לטיפולים בתחום המוטוריקה העדינה והגסה, > והייתי בגנים רגילים. גם בבית הספר יסודי למדתי במסגרת רגילה (ללא > סייעות וכאלה, רק עם עזרת ההורים). בעקרון את רוב השיעורים עשיתי > לבד, אבל אם הייתי צריכה להגיש עבודה הייתי מבקשת את עזרתה של > אימא. אימא הייתה עוזרת רק בשלב הסופי של העבודה ולא מכינה אותה > במקומי כפי שהדברים עשויים להתפרש. > > > בגיל 10 התחלתי להתפתח, ובגיל 12 קיבלתי מחזור. זמן קצר לפני קבלת > המחזור ביקרתי אצל רופאת הילדים (בפעם הבאה שאבקר בכלל אצל רופא, > תהיה כעבור 5 שנים). הרופאה אמרה לי לא להשמין אבל לא שמעתי לה > (אני רק רוצה לציין שאני מבינה ברפואה מגיל 10). זמן קצר לאחר > קבלת המחזור התחלתי לתפוח בבטן, בפנים ואיפה לא. מבחינה חברתית > הייתי מנודה ולימודים לא היו בראש שלי(או הו, זה הולך יופי ביחד). > אני זוכרת שחזרנו יום אחד מהטיול, ואמא אמרה לי: "זהו, עדי, ממחר > את בדיאטה" וקנתה לי מצרכים מיוחדים. האוכל הדיאטטי אז היה מגעיל > ואני נאלצתי לאכול אותו (היום המוצרים הדיאטטים שופרו לעין ארוך > וברוב המקרים אין הבדלים בטעם). היחסים עם אבא שלי היו מצויינים. > נקודות הטורפה שלו היו: 1. הוא חטף מהמקרר ואני למדתי את המנהג > הזה למורת רוחה של אימא (זה מה שקורה כשהורים מעבירים לילד מסר > כפול). 2. הוא פשוט פחד להלחם בי. אימא כל הזמן דרשה שארשום את מה > שאני אוכלת (שומרי משקל אמרו את זה אחר כך) ואני לא הסכמתי לזה. > ועוד דבר: אז לא ידעו שבלוטת המגן שלי היא המקור לכל הצרות. עברתי > בית ספר ובו הייתי יותר טובה מבחינה חברתית ולימודית אם כי עדיין > הייתי שמנה. אני זוכרת שכל הזמן נפלתי. אימא כל הזמן אמרה לי: > "למה את לא מסתכלת לאן שאת הולכת?" לא ידעו שזה בגלל הבלוטה שלי > אין לי כח להרים את רגליי. כל הזמן הזה הייתי פעילה בצופים ויצאתי > לטיולים למרות שזה הצריך היערכות מיוחדת מצד החברה והמדריכים. לא > היה לי נעים שצריך לעזור לי, אבל בסוף כל טיול הרגשתי דבר אחד: > ניצחתי!!! ניצחתי חלק מהמגבלות שלי!!! קשה לתאר את מה שהרגשתי. > בערך בגיל 16.5 חליתי בדלקת ריאות (בגלל שהבלוטה לא עבדה, כל הזמן > הצטננתי) ואז לראשונה הלכתי לרופאת משפחה. הרופאה יחסית הייתה > נחמדה וגם הייתי כבר בוגרת יותר. בצילום ראו שאב עורקים שלי > (הצינור שמוציא את הדם מהלב לגוף) לא מונח במקום. שנה שלמה הייתי > במעקב בדיקות ובירורים (גם שם וגם בלשכת הגיוס). הבירורים כללו: > בדיקות רופא, אולטרסאונד ,א.ק.ג., הולטר (א.ק.ג ל24- שעות), > בדיקות מאמץ. הבדיקות לא הפחידו אותי משום שידעתי במה מדובר. לא > הייתי בחרדה יתרה. לקחתי אותן בקלות. רק מה שכן, הייתי גם בדיאטה. > אמנם לבד, אבל ידעתי מה צריך לאכול ומה לא (לדעתי זו טעות כי אמנם > הרופאה פיקחה אבל לא נשקלתי בהתחלה, ולדעתי ירדתי 4 קילו ב8- > חודשים ) אני גם התחלתי להתנדב במד"א ואף אחד חוץ מההורים והצבא > לא ידע ולא צריך לדעת. כעבור שנה התחלתי לטפל בבלוטת המגן. בצבא > הייה לי טוב והייתי פקידה. היו לי כבר חברות, הרגשתי שאני יכולה > להיפתח, לקבל ולאהוב. אחרי הצבא התחלתי לעבוד. בגיל 23 הצטרפתי > לראשונה ל"שומרי משקל". התחלתי לעשות את מה שהם אומרים ואימא > שקודם נלחמה בי החלה ללמד אותי לבשל ולעזור לי. מאוד שמחתי כי זה > גרם לפיתוח הקשר בינינו. בהתחלה לא האמנתי לה שאפשר לעשות אוכל > דיאטטי וטעים, אבל יום אחד, קמתי ועשיתי מעשה: קניתי ספר בישול > שלהם. ראיתי שאפשר לבשל וגם שיהיה טעים!!! היה לי נהדר!!! מכל דבר > פתאום ראיתי שאפשר לאכול כף ולהנות ממנו. > > בגיל 23.8 אבא שלי נפטר באופן פתאומי מדום לב. יום אחד חזרתי > מסיבוב ספורט וראיתי ניידת טיפול נמרץ ליד הבית. נכנסתי למכולת > ובדרך אמרתי: "לשכנים יש תינוקת, בטח קרה לה משהו והם באו אליהם". > היו לי מפתחות בכיס, אבל בכל זאת החלטתי לצלצל באינטרקום. אחי ענה > ואמר: רק רגע. אימא שלי ירדה ואמרה: "אבא קצת מרגיש לא טוב אז > הזמנתי ניידת". עבדו עליו שעה, וקבעו. בשבעה כל החברים של אחי > פשוט ישנו ואליי באו מידי פעם. היה לי מאוד קשה, אבל הרבה שיחות > עם אימא עזרו לי להבין דברים. המשכתי בתהליך ההרזייה. אח"כ בטעות > עזבתי את העניין ועכשיו אני שוב. יש לי מעט חברות אבל הן כל הזמן > איתי. אחרי מותו של אבא היו לי שני חברים: אחד רצה אותי כל הזמן > איתו, היה מתקשר מיליון פעמים ביום, מבקר אותי על זה שאני עם > חברות וכו'. השני רצה רק סקס וכשראיתי שזה לא זה פשוט הפסקתי את > החברות. אין לי בעיה עם מיניות וסקס, אבל אחרי שמכירים טוב, > יודעים עם מי נכנסים למיטה. אמנם אני מקפידה לקחת גלולות, אבל > דברים יכולים לקרות. דיברתי על זה עם אימא. היא הייתה אישה חופשיה > למרות שלא גדלה בבית כזה. אימא חלתה לפני שנתיים בסרטן ומתה אחרי > ארבעה חודשים של סבל. נשארו לי סבתא ודודים ואח. יחסי עם אחי > טובים, עם הדודים והסבתא סבירים. הם מאוד אוהבים אותי ודואגים לי > ורוצים בטובתי, אבל הרבה פעמים אני צריכה לשים להם גבולות. למשל, > סבתא שלי פחות מבקרת פה (אמנם בעיקר מפני שזה קשה לה) אבל גם בגלל > שאצלי בבית צריך לכבד את זה שאני סוגרת את הדלת ואם רוצים להכנס > אז - לדפוק!!!! עם הדודים שלי זה היה יותר פשוט: יום אחד הם > החליטו שאני שמנה, אני צריכה דיאטנית. החליטו ושכנעו אותי ללכת > אליה למרות שאני בשומרי משקל. הלכתי, ראיתי שהיא לא טובה (אני > מאוד אוהבת מיונז והיא אמרה לי: "תאהבי טחינה. תעשי כמה פעמים > ובסוף את תאהבי את זה כמו מיונז". בסופו של דבר ערכתי שיחה עם > הדודה שלי (שהיא פסיכולוגית ועושה את כל השגיאות. אחת מהן הייתה: > שמה לי בורקס מול העיניים ואמרה לי: "את לא נוגעת בזה". כמובן > שבאתי הביתה, וטרפתי כמעט את כל האוכל שהיה לי בבית). הדוד שלי > אמר לי שביקש ממנה לא לעשות את זה יותר. שוחחתי איתם, הראיתי להם > את הצד שלי, שאני מה לעשות, בן אדם מבושל ומוגמר, ואמרתי: "אתם > יכולים להציע, אבל לשאול אותי: ' את רוצה?' 'את חושבת?', ' נראה > לך?'" אז הם מתחילים כבר להבין ולהתקרב אליי. > > עדי

לכולם, נתתי את הסכמתי לשאול. עדי

היי עדי, ספור חייך מרגש ומחזק. את מצליחה להתמודד כל כך יפה עם בעיות משקל ואבדן הורים, ואני משערת שעם עוד דברים שלא נאמרו. שמתי לב שתגובותיך בפורום בדרך כלל קצרות וישירות, האם את עובדת או לומדת? באיזה תחום?

היי נטע, אני כרגע לא עובדת (המצב מאוד קשה במשק) ומחפשת עבודה בתחום הפקידות, הנהלת חשבונות וכו'. עדי