רגזנות

שלום רב הבת שלי בת 17 חודשיים מאד פעלתנית ואנרגטית אך בזמן האחרון שמתי לב שהיא לא אוהבת להתמודד עם דברים לדוגמא אם היא עושה פאזל והצורה אינה נכנסת למקומה כפי שהיא עושה זאת לפחות עשרים פעם ביום היא צורחת וזורקת את כל הפזאל וכך עם כל המשחקים שלה ואם היא רוצה משהו ולא נותנים לה וזאת לאחר הסברים וכ"ו היא בוכה כועסת וכל שאר ההצגות האם זה טבעי בגיל הזה מה עושים איך מרגיעים את הקטנה ומלמדים אותה להיות קצת יותר סבלנית או שזה הגיל תודה הילה

שלום הילה, נדמה לי שמילת המפתח בפנייה שלך היא "הקטנה" כשאת מתייחסת לנערה מתבגרת בת 17. אני יודע שבעינייך היא תמיד תהייה הילדה הקטנה, אך השאלה היא אם את לא מעבירה לה איזה שהוא מסר שאת לא סומכת עליה, או עדיין רואה אותה כ"קטנה" והיא מגשימה באיזה שהוא מקום את הציפייה שלך. זאת רק נקודה למחשבה במגבלות הייעוץ האפשרי דרך כלי כמו הפורום. לדעתי, כדאי שתניחי לה לנפשה, אלא אם כן יש דיווחים על ירידה בלימודים ו/או אי השתלבות בקבוצת הגיל שלה בביה"ס. במקרה כזה, כדאי אולי לדבר עם יועצת ביה"ס. אם היא "מתפרעת" רק בבית, הניחי לה אך הציבי לה גבולות, במידה שזה מפריע לכם ובמקביל נסי להתייחס אליה כאדם בוגר. בגיל ההתבגרות חשוב מאוד ל"קטנים" להיות "גדולים". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דר גידי שלום רב הבת שלי רק בת 17 חודשיים ולא שנים ולכן היא קטנה תודה הילה

הקטנה בת 17 חדשים ולא בת שבע עשרה. בגיל כזה התופעה מוכרת ולגיטימית. יש לה צורך בסיפוק מידי, בפרט שצינת שהיא מאוד פעלתנית ואנרגטית. אפשר לנסות לא להתיחס לכל ההצגות שהיא עושה. להגיב בשלות נפש, עד כמה שניתן ולהציב לה גבולות, המתאימים לגילה.

להילה בוקר טוב. בגיל שנה וחמישה חודשים תינוקות לעיתים קרובות חשים שיש להם יכולות גדולות. הם כבר התחילו ללכת, מתחילים קצת לדבר בשפה של "גדולים", ועוד מיני יכולות המקנות להם תחושה של כח מופלא. מבחינה רגשית הם עדין קטנים- והתסכול הזה בין היכולת לאי ההצלחה הינו גדול מאוד עבורם. הפאזל, שנראה לביתך הקטנה קל בעניים הגדולות הופך לקשה ביכולות המוטוריות הקטנטנות. ואז היא כועסת, אולי מרגישה קצת מרומה, מבולבלת. חשוב להיות איתה שם, בקטעים הללו, בסבלנות ובאהבה. לעשות איתה ביחד את הדברים, ולתת לה חיזוקים חיוביים. להראות לה שהכעס אינו הרסני, אלא מאפשר התמודדות נוספת. ממרום גילה הצעיר והרך היא מנסה לעשות הכל בקלות. אנחנו- הגדולים, כבר יודעים שלא הכל קל ופשוט- היא עדין לא. חבקי אותה לליבך, ועיזרי לה כמיטב יכולתך במשימות המורכבות של התפתחותה. בהצלחה. רוית.

דבר ראשון תודה על ההענות ומה שאני עושה זה באמת עם המון אהבה וסובלנות שלפעמים אני מודה מתפקעים אך אני לא מצליחה להחזיר אותה למשחק שלפני דקה היא זרקה בכעס או להושיב אותה חזרה ובעדינות ןלנסות שוב והפעם יחד איתי היא ממש כועסת וזורקת את מה שסביבה האם לעזוב אותה ולחכות שתעבור הלאה או או או תודה שוב הילה

שלום הילה, אני מצטער, אך מסתבר שמילה אחת קטנה אכן עשתה את ההבדל וקראתי את גיל ביתך כ-17 שנים במקום 17 חודשים. בהתחשב בכך, תשובתי אינה רלוונטית. אנא התעלמי ממנה והתייחסי לתשובתה של הגב' ניסן, שזה תחום התמחותה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין