התלבטויות...הלם....

חזרתי.... עוד יותר מבולבלת מקודם. בהלם אם אפשר לומר, לא יודעת מה להגיד. אמר לי ידיד טוב הלילה...."את מחפשת אגסים בשדה חיטה...חפשי את המטבע היכן שהיא נמצאת ולא מתחת לפנס..." . הצורך שלי באגס הוא כל כך נואש שלא משנה איפה מחפשים אותו...אבל האדם שנותן לי את שדה החיטים - האם עלי להאשים אותו בזה שאין לו אגסים? או בזה שהוא מבטיח להביא מהמלאי...מתי שהוא.... צריך רק טריגר כדי להזכיר נשכחות... הסצנה שונה....הרגשות די דומים

עניתי לך על המייל... מותר גם לא לדעת מה להגיד... אם היינו יודעים תמיד מה להגיד, לא היה רגע אחד של שקט בעולם... את לא יכולה להאשים את בעליו של שדה החיטים... את כן יכולה לבדוק למה דווקא אגס, והאם רק אגס? אל תחבי סתם... יש אנשים שמבטיחים בשביל לכלוא אותנו... הם קולטים את הצורך הנואש ומשתמשים בו מתוך ידיעה, שלא נוכל לעמוד בפיתוי... כמעט כמו החטא הקדמון... ועל שני המשפטים האחרונים עניתי לך במייל.

לילה טוב הרה עניתי לך על המייל בעל החיטים יודע שאני מחפשת אגסים ועל אגסים אכן דיברתי איתו בראש ובראשונה...המנגינה קצת השתנתה מאז...אבל הכמיהה לאגס היא הדבר שמונע ממני "לחתוך" ולהמשיך...כי אולי באמת יש פוטנציאל... למה רק אגס? כי פעם אחרונה שניסיתי את החיטה ודומיה...נזרקה לי עוגה בפרצוף. אז בעוד אני מסתכלת לאלף צדדים למקרה ש"תנחת" עוד אחת, אני אעדיף להיות "צמחונית".