משבר אצל בעלי

שלום, בעלי בן 49, ועובר בזמן האחרון כנראה סוג של משבר. הוא הודיע לי שהוא רוצה לצאת לפנסיה מוקדמת ואני מוכרחה להגיד שזה מדאיג אותי (ולא רק כלכלית אבל גם), הוא עובד מדינה במקום יציב ומסודר דבר שהוא יקר ערך בימינו. הוא לא שקל אפילו לנסות לעשות שינוי במקום הנוכחי, אולי תפקיד אחר ו/או משרד אחר בעיר אחרת, היום לעזוב מקום עבודה מסודר זה סיפור רציני ולדעתי אפילו מעשה חסר אחריות. לדבריו, הוא עייף ושחוק ועצבני ואכן אני חשה בזאת ומשתדלת מאוד לעודד ולתמוך אבל הפעם זה קשה "לעיכול", המחשבה שאיש בגילו ישב בבית ולא יעשה כלום משגעת אותי ומכיוון שאני גם נשואה לו מזה למעלה מ 20 שנה אני יודעת גם שהוא לא יטרח יותר מדי לחפש עבודה אחרת ו/או ללמוד משהו אחר/חדש. שלא יובן אחרת אני מאוד בעד שינויים בחיים בגיל מסויים, אבל כאשר הוא מחושב ולא פוגע באנשים אחרים וגם אני עשיתי זאת לפני מספר שנים אך לא עזבתי מקום עבודה אחד לפני שמצאתי מקום עבודה שני ובוודאי שלא עשיתי זאת בצורה של הנחתת פצצה על בני משפחתי אלא כולם היו שותפים לאורך כל הדרך. אנא עצתכם

אולי תדברי איתו שיחה רצינית ותבררי למה לא טוב לו במקום העבודה שלו ואיך אפשר לפתור את הבעיה...מה שלא תהיה...אנשים בעבודה, העבודה עצמה, השיעמום של השגרה. אפשר להחליף מקצוע בכלל למשהו שאוהבים - לשבת ולחשוב יחד מה עושה לו טוב. בטוח שבגילו ומעמדו - כאב משפחה - הוא מודע לעובדה שהוא לא יכול סתם כך לעזוב הכל...אבל מצד שני זה מה שכל כך חסר לו...היכולת לקום וללכת...

שלום ליבי, כמה שיחות שהיו לנו כבר אי אפשר לספור. הוא לא רוצה לעשות את המאמץ שכרוך בשינוי, הוא חושב שאם הוא ישב בבית כולם ירוצו אחריו והצעות העבודה תזרומנה מכאן ועד להודעה חדשה. אני חושבת (וגם כתבתי בהודעתי הראשונה) שהוא לא עושה שום מאמץ לשפר את המקום הנוכחי שלו ויש שם אפשרויות. הכי קל זה לוותר, לצאת לפנסיה מוקדמת לשבת בבית בטן-גב ולהאשים את כל העולם שסביבך במקום לקחת אחריות למצבך. רותי

שלום רב, אני מצטרף לכיוון שהציע ד"ר קפלן. ובהמשך לכך: חלק מההתלבטות יכול להיות נעזר ע"י נתונים והערכות לאחר יעוץ והכוון תעסוקתי. פנו למייל האישי שלי עם ציון אזור המגורים, במידה תרצו הכוונה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רותי, אני מבין את דאגתך, אך האופן בו אתה מתארת את בעלך מצביע על קושי כללי יותר במערכת היחסים ביניכם ולא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהמתח הגדול בו הוא נמצא אינו אך ורק תוצאה של לחץ בעבודה. את קובעת כמעט בוודאות שבעלך יישב בבית ולא יעשה כלום לאחר פרישתו לאור הכרותך איתו ולעומת זאת, את מעידה על עצמך כעל טיפוס דינאמי שעשה שינויים מתוכננים בחייו. בדאגתך מתבטא גם קושי להפריד בין צרכיו של בעלך כאדם העומד בפניו עצמו ובין צרכייך שלך שבעלך ממלא אותם ע"י עבודתו במקום העבודה הנוכחי. מהתיאור הנ"ל לא משתקפת הערכה גדולה מדיי שלך לבעלך. ייתכן שהוא מרגיש זאת אך חושש לבטא את הרגשתו ורצון הפרישה שלו הוא מעין "מחאה" כלפייך. לכן אני מצטרף להצעתו של ד"ר קפלן לפנות לטיפול זוגי שבו ניתן יהיה ללבן מה רגשותיכם זה אל זו, ולפעול למען הפרדה טובה יותר בין הצרכים שלך והצרכים שלו. יתר על כן, גם אם נניח שמצבו של בעלך בעבודה הוא הגורם היחיד למתח (מה שלא נראה לי סביר), לדבר עלולות להיות השלכות משמעותיות מאוד על בריאותו הפיזית והנפשית. דווקא בגיל זה הוא מועד לסיכונים בריאותיים גדולים יותר כתוצאה מלחץ מתמיד הנובע משחיקה, וזו נקודה למחשבה גם אם את מתייחסת לבעלך כמפרנס בלבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין