הצילו

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/02/2002 | 11:28 | מאת: מיכל

יש לי בעיה איומה, ואני מתפללת שהיא תחלוףת אולי מישהו כאן יוכל לתת עצה טובה מה לעשות. אני בחורה בשנות העשרים, נשואה טרייה יחסית. גם אחותי נשואה וארבעתנו (אני, אחותי והבעלים) באותו טווח גיל ומאוד קרובים זה לזה. אתמול בטלפון לזעזועי הענק, סיפר לי בעלה של אחותי שכבר כמה זמן הוא מאוהב בי. הוא שרוי בכאב ומצוקה רבה מאוד. הוא הסביר שהוא אוהב גם את אחותי וגם את בעלי, וכבר לא יכול לחיות עם מה שאמר לי, בגלל שלא היה לא בכלל עם מי לדבר על זה, מו הסתם. באותו רגע שסיפר לי, אחרי התגובה הראשונה של "בבקשה שזה לא נכון", ניסיתי להרגיע אותו (ואותי) שזה טבעי, וזה יתפוגג מהר עכשיו כשהוא הוציא את זה לאור.אמרתי לו שלא ירגיש רע, שזה יעבור מהר. אח"כ, בבית, נשברתי לגמרי בזרועות בעלי (שכמובן לא יודע ולא יידע לעולם, כמו שאר העולם, מהסיפור הזה). הוא חשב שזה בגלל משהו אחר כקרה לי, וניחם אותי. כל הלילה לא ישנתי, אני מרגישה זוועה ולא יודעת מה לעשות ולמי לפנות. אני פשוט המומה. אסור שזה ייצא החוצה או יימשך בכלל, כי כולם כל-כך כל-כך יפגעו. אלוהים, אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו. הצילו, מה עושים ? מיכל.

11/02/2002 | 11:46 | מאת: נטע

מיכל, נקלעת למצב מביך וקשה שלא באשמתך. את צריכה לשוחח עם הבחור ב- 4 עיניים ולהסביר לו שאין סיכוי לקשר כזה. נסי לשכנעו לגשת לטיפול פסיכולוגי בו יוכל לשוחח עם איש מקצוע שיתן לו כלים כיצד יתאפשר לו לצאת מהמצוקה אליה נקלע. אין לנו שליטה על אהבה. פעמים רבות מתאהבים ב"אדם הלא נכון", יתכן והוא חש תשוקה חולפת שנובעת מבקיעים בקשר הזוגי שלו עם אחותך. את כל הדברים הללו עליו לברר בטיפול. מבחינת הנורמות החברתיות קשר ביניכם יוביל לפירוק של משפחה שלמה. דרך אגב - אני מכירה אישית סיפור כזה. בעלה של חברתי הטובה התאהב באשתו של אחיה, שני הזוגות התגרשו, ושני המאוהבים חיים ביחד אך לא באושר.

11/02/2002 | 13:27 | מאת: מיכל

תודה על התגובה, אני קודם כל רוצה לחזור ולהדגיש שאני לא מאוהבת בו כלל וכן מאוהבת מאוד בבעלי. האם את מכירה פסיכולוג או איש מקצוע אחר שיתאים ? הוא כבר הסכים ללכת. תודה שוב.

11/02/2002 | 11:56 | מאת: ים

אני פשוט לא מקנאת בך !!! זה פשוט סיוט כהגדרתך מקווה שתקבלי דחוף סיוע מאנשי מקצוע, בינתיים, תנסי לצמצם איתו מגע עד כמה שאפשר מבלי שאחותך תרגיש שמשהו חשוד ... בהצלחה!

11/02/2002 | 12:46 | מאת: ליבי

היי מיכל קשר בין גיס לגיסה דומה לקשר בין אח לאחות...הכל נשאר במשפחה נסי להסביר לו שקשר משפחתי הוא לא קשר בריא מתחת לפני השטח ישנם זרמים שהוא אפילו לא מודע אליהם - ומגע ביניכם לא רק שאסור מבחינה מוסרית אלא גם לא כדאי..לא יביא טוב לא לך ולא לו

11/02/2002 | 19:57 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מיכל, אכן את מתארת מצב קשה, שלא פשוט להתמודד איתו לבד. האנשים הסובבים אותך אינם האנשים המתאימים להתחלק איתם בגלל סיבות שאת מציינת בעצמך. גיסך פרק מעליו את רגשותיו בזה שחלק אותם איתך, בלי לקחת בחשבון את יתר הצדדים. יכול מאוד שהוא אוהב או ליתר דיוק מאוהב בך בגלל מה שאת. יכול גם להיות שהוא מאוהב בך, משום שאת בחזקת "פרי אסור" במערכת המשפחתית המורחבת. לפעמים מה שהכי בלתי אפשרי הוא גם הכי מושך. השאלה שעלייך לשאול את עצמך - ואני בהחלט ממליץ לעשות זאת במסגרת מטפל, שהוא גורם ניטראלי וחיצוני למערכת זו - היא האם הרגשות שהביע גיסך אלייך הם חד-סיטריים. אם מדובר רק ברגשותיו אלייך, יש להציב לו גבולות. אך העובדה שהדבר עורר בך סערה ריגשית כה עזה דורש בדיקה יותר מעמיקה, במסגרת טיפול, של רגשותייך אליו. על איזה נימים הוא פרט שגרמו להתרגשותך העזה? האם ייתכן שהרגש הוא הדדי? מפני מי את צועקת "הצילו"? האמנם רק מפניו או מפני עצמך? אני רק מעלה שאלות שיש לדון בהן ברגישות רבה במסגרת איש מקצוע, שגם יתמוך בך במערבולת ריגשית עזה זו, אדם שיוכל לעמת אותך עם רגשותייך שלך ובו בזמן לתמוך בך ולהיות חיצוני לגמרי למערכת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

12/02/2002 | 12:02 | מאת: מיכל

תודה על תשובתך. רציתי להבהיר ולהדגיש מעל כל צל של ספק שאין לי אלא רגשות של אחות כלפיו. הזעקה הצילו נובעת מהחרדה שלי מפני מה שיקרה אם זה חס וחלילה ידלוף. אחותי, בעלי, אני והוא, וכמובן כל שאר המשפחה יהרסו מזה. הייתה לארבעתנו הרמוניה יפה של חברות. הוא לא סתם אמר שהוא אוהב גם את אחותי, גם את בעלי וגם אותי. את כולם אני אוהבת והמחשבה על עוצמת הפגיעה והכאב ששטות כזו יכולה להביא מחרידה. אין לי ולא שמץ של ספק לגבי רגשותיי - איני מרגישה כלפיו אלא אהבת אחות. מה שכן, היתה בי תחושת אשם, למרות שלא התנהגתי אף פעם שונה מהרגיל, שאולי יכולתי לראות את זה מתפתח ולמנוע את זה. אבל האמת היא שמעולם לא עלה בראשי כזה תסריט. מ-ע-ו-ל-ם !!! מאז, עליי לציין, דיברתי עם צד שלישי שמכיר אותי (לא את האחרים) והוציא אותי מתחושת האחריות שקיננה בי קצת. כתבתי גם לו מכתב שמבהיר חד משמעית את רגשותיי כלפיו - כאחות כאמור, ושמסביר לו את הסכנה האיומה. ביקשתי שישכח מזה ואמרתי שגם אני שוכחת מזה - כאילו זה לא היה מעולם. ביקשתי שיראה פסיכולוג - אני מרווה שיעשה כן, ואמרתי שאתרחק בזמן הקרוב. הוא התנצל והסכים לזאת. אני לא יודעת מה יתפתח מזה הלאה. מקווה ששום כלום. זהו. אם יש לך תגובה שתעזור למצב - אשמח לשמוע. מיכל.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית